קשה להאמין ש-80 שנים בלבד אחרי ששוחררו מחנות הריכוז וההשמדה הנאציים והסתיימה מלחמת העולם השנייה ואיתה גם השואה, תתמודד גרמניה עם גל אנטי- ישראלי ואנטישמי נוסף. כזה השוטף את רחובותיה בשנאה, משפיע על מדיניותה – וגורם ליהודים שעוד נותרו במדינה להכניס את כיפותיהם לכיסם, ולהצניע את המזוזות התלויות על דלתות ביתם.
אבל זו המציאות. גרמניה עמדה לצד ישראל, בגדול, מאז 7 באוקטובר. לצד איטליה, היא עדיין חוסמת סדרתית של סנקציות אירופאיות שונות המוצעות נגד המדינה היהודית היחידה בעולם. במשך חודשים נמנעה – אולי נוכח מחויבותה ההיסטורית, ותו לא – מהטלת סנקציות עצמאיות על ממשלת נתניהו וצה״ל. אלא שבשבועות האחרונים, הסכר הזה נפרץ: שורת התבטאויות מקוממות מטעם משרד החוץ הגרמני והשגריר בתל אביב סטפן זייברט רמזו על הצעד הזה שלבסוף הגיע, כאשר הכריז הקאנצלר הנוכחי פרידריך מרץ: יחל אמברגו נשק נגד ישראל, לפחות זה ה-״עלול לשמש לפעולות צה"ל בעזה".

הצעד התקבל בתדהמה מוחלטת במפלגתו השמרנית (CDU), שביקשה לעדן במעט את המדיניות של קודמתה בשלטון – המפלגה הסוציאל- דמוקרטית (SPD) של אולף שולץ. כלומר: לא רק שברלין התקרבה לישראל, אלא להפך – בניגוד לעמדת חברי השלטון החדש. ״אני משוכנע עמוקות שזו החלטה שגויה לעצור את יצוא הנשק שיכול לשמש ברצועת עזה״, מסביר בריאיון מיוחד ל-C14 חבר הפרלמנט הגרמני – הבונדסטאג, סטפן מאייר (CDU), המכהן מטעם מפלגת השלטון הנוכחית. "זה הרי חלק מה־Staatsräson (עקרון יסוד מדינתי) של גרמניה להבטיח את זכות הקיום ואת זכות ההגנה העצמית של ישראל".
מאייר מצביע על טעם נוסף, פרקטי יותר, להתנגדות להחלטה. "גם הביטחון של גרמניה תלוי בישראל. כשאני לוקח בחשבון את תחום הסייבר, למשל, את שיתופי הפעולה ההדוקים בין שירותי הביון שלנו בהיבט הזה – זה קריטי שנמשיך לקיים שיתוף פעולה אינטנסיבי והדדי".

הוא נולד בבוואריה, מהמדינות הפרו ישראליות ביותר בגרמניה, שבירתה מינכן הניפה בגאון את דגל ישראל מאז 7 באוקטובר. מאייר (51) מכהן בבונדסטאג החל מ-2002, לאחר שפעילותו הפוליטית במפלגה הנוצרית- דמוקרטית (CDU) נמשכת כבר מצעירותו. לצידו ומלבד הקאנצלר הנוכחי פרידריך מרץ, משורות המפלגה יצאה גם הקאנצלרית לשעבר אנגלה מרקל, זו שהובילה את מדיניות ה-"רב תרבותיות", זו שהכילה למעשה את המהגרים ממדינות ערב שהגיעו לאירופה בעשור הקודם.
ההגירה המסיבית לגרמניה, לצד התפוררות המחויבות ההיסטורית לשלום העם היהודי ואי- יישום לקחי השואה הובילו בין היתר לגל האנטישמיות המחריד שמכה ברחובותיה. נתוני שנת 2024 הצביעו על תקרית אנטישמית אחת בממוצע בכל שעה (!), כולל נסיונות רצח, תקיפות פיזיות אלימות ואיומים. למעשה, בחלקים נרחבים של ברלין, פרנקפורט וערים נוספות נמנעים יהודים באופן מוחלט מהצגת סממנים דתיים כמו כיפה, ציצית, ומזוזה. ניכר כי מאייר מתבייש כשהוא נשאל על התופעה, והוא מבקש לשרטט מציאות גרמנית חדשה בה אין לה מקום. "באמת ובתמים – אני מודאג מאוד. האנטישמיות בגרמניה הולכת וגוברת, והמטרה המרכזית שלנו צריכה להיאבק בה".

כבר בשנת 2019, בועידה השנתית של ארגון ELNET בפריז, הזהיר מאייר מפני גל האנטישמיות באירופה, ואמר: "כל אחד מאיתנו צריך להבטיח ולפעול לכך שתהיה אפס סובלנות לאנטישמיות בחברה. מי שתוקף יהודים – תוקף גם אותנו, את הערכים שלנו, ואת הדמוקרטיה כולה".
לתפיסתו, הגורמים לגל השנאה הזה כוללים לצד היבטים הקשורים להגירה הלא חוקית, מערך תעמולה משוכלל שמפעיל חמאס באירופה באמצעות כלי תקשורת שונים גם את התחזקותו של הימין הקיצוני, ובפרט מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה (AfD), זו שמובילה בסקרים האחרונים. "אני רואה ב־AfD מפלגה אנטי דמוקרטית, בחלקה גזענית ורדיקלית… יש בה לא מעט פוליטיקאים אנטישמים שמתנגדים לזכותה של ישראל להגן על עצמה". לטענתו, "בין היתר בעקבותיה, ובעיקר בקרב האוכלוסייה הצעירה, ביתר שאת במזרח גרמניה, האחריות ההיסטורית של גרמניה כלפי ישראל נמצאת בסכנה להישכח. החשיבות וההשפעה הגוברות של ה־AfD הן הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה הגרמנית ולפלורליזם של החברה שלנו", הוא מסכם.
בדבריו קורא חבר הבונדסטאג גם לשינוי היחס העולמי הצבוע כלפי ישראל. "אסור לנו לשים את ישראל בתפקיד מיוחד או לדחוף אותה אליו, זו זכות טבעית של ישראל להגן על עצמה״ הוא אומר, ומוסיף כי ״כשמבקרים את ממשלת ישראל, אסור שזה ייעשה באופן שונה מביקורת על ממשלות אחרות. ישראל עדיין נתפסת בצורה מיוחדת, מוטלות עליה ציפיות גבוהות יותר וחובות גבוהות יותר מאשר על מדינות אחרות. וזה לא בסדר".
