במשך שנים רבות, ישראל חיה באשליה כי מצרים היא שותפה אסטרטגית יציבה. הסכם השלום שנחתם בקמפ דייוויד לפני למעלה מ-40 שנה הפך לסמל של "שלום תמורת שטחים". אך האמת המדינית והביטחונית שהתגלתה לנו, במיוחד בעשורים האחרונים, מעידה על מציאות שונה בתכלית: מצרים אינה שותפה אסטרטגית של ישראל אלא אויב שקט, עיקש ומחושב, שממתין לשעת כושר.
אני מתריע כבר מתחילת מלחמת חרבות ברזל בפאנלים בערוץ 14 ובפוסטים שכתבתי בפייסבוק שמצריים זוממת לתקוף את ישראל והיא זו שאחראית ל 7.10! בעשרים השנים האחרונות, חמאס לא היה יכול לבצר את שלטונו ברצועת עזה, להתחמש במנהרות, לבנות מערכי רקטות וטילים ללא שיתוף פעולה מצרי, בין אם במחדל ובין אם בכוונת תחילה.
1+מי שאפשרה את הברחת מאות אלפי הטונות של אמצעי הלחימה דרך סיני אל רצועת עזה, (גם בתקופות בהן היו שליטים מצריים "מתונים") היא מצרים. הגבול בין עזה לסיני לא נפרץ במקרה, הוא הוזנח, ולעיתים שוּמר בכוונת מכוון כדי לשמר את מאזן האימה של מצריים מול ישראל. מצרים, שידעה על המנהרות, על הסחר באמצעי לחימה, על מעורבות ארגונים קיצוניים, העלימה עין, כי כל עוד האש מכוונת צפונה, לעבר ישראל, זה משרת את קהיר. זו הפרה בוטה של הסכמי השלום בסיני והכנות ממשיות ומוחשיות למלחמה.
בתוך שטח סיני, בניגוד להסכם השלום, בנתה מצרים בשנים האחרונות תשתיות צבאיות בקנה מידה חסרי תקדים. היא הכניסה כוחות ממוכנים ורק"מיים, ביצעה אימונים צולבים עם צבאות זרים, בנתה בסיסים, הניחה תשתיות מבוצרות, והכול בכסות "המאבק בטרור". כל זאת נעשה מול העיניים התמימות של דרג המטכ"ל והמודיעין של צה"ל, שלא טרחו להתריע על כך בפני הדרג המדיני ולא נקטו שום מהלך צבאי הגנתי בגבול מצרים. להפך, דרג המטכ"ל הנחה להכניס לגבול מצרים גדודים מעורבים שיתעסקו בהברחות פליליות.
1+בפועל, מדובר בהפרה שיטתית של הסכם קמפ דייוויד, שבבסיסו היה הפיכת סיני לשטח מפורז. על פי פרשנות אסטרטגית קרה שלי, מדובר בהכנה לאפשרות של עימות עם ישראל. מצרים, שצבאה מתעצם בקצב מסחרר, לא עושה זאת לשם שמיים. היא לא נערכת למלחמה מול לוב, או מול סודאן. השאלה היחידה היא מתי היא תרגיש שהשעה מתאימה?!
השלטון המצרי לא פראייר, הוא מבין היטב כי עימות ישיר מול ישראל יגרור מחיר כבד, אבל בעת של חולשה, בעת משבר פנימי בישראל או הסלמה רב זירתית, מצרים עלולה להצטרף למתקפה כוללת מדרום. מדינה של 110 מיליון איש, עם צבא מאומן וחמוש היטב, היא לא "מדינה שכנה שקטה", אלא פוטנציאל של פצצה מתקתקת.
ישראל חייבת להתנער מהאשליה שמצרים היא "גורם מייצב". ישראל מחויבת לפעול בזירה הבינלאומית, לחשוף את ההפרות הביטחוניות בסיני, ולבחון מחדש את ההסדרים שהיו נכונים בשנות ה-80, שכבר לא עומדים במבחן המציאות של 2025.
אף הסכם שלום אינו קדוש. ביטחון ישראל, כן! הסכמים מדיניים נועדו לשרת את הביטחון שלנו, לא לסמם אותו. הסכם השלום עם מצרים הפך לתעודת ביטוח עבור קהיר, ובאותה נשימה לכיסוי עיניים מסוכן ואיום קיומי עבור ירושלים. הגיע הזמן להתפכח.
יש לבנות לאלתר קו הגנה עם "מרחב אבטחה" (שיבוש וסיכול כוונות האויב) ו"מרחב החזקה" (מרחב עצירה שבו ניתן להכיל את העימות עם האויב) בגבול מצרים מדרום לגב"ל – מה שלא קיים היום. יש לבדוק את כללי המשחק מחדש ולזכור – השקט בגבול מצרים לא מעיד על שלום, אלא על הכנה לקרב.
