אמש (שני) הודיע החמאס כי הוא מקבל לכאורה את תנאי העסקה כפי שסוכמו עם המתווכות, ככל הנראה על בסיס "מתווה ויטקוף", אך עם דרישות נוספות, והכדור עבר לידיים של ישראל. אך מדוע בעצם העסקה המתגבשת עם חמאס כל כך רעה?
1. ההפסקה בלחימה תאפשר לחמאס להתארגן מחדש, בדגש על הטמנת מאות מטעני חבלה מאולתרים מנפלים של פצצות ופגזים של צה"ל, ותוביל בסבירות גבוהה למותם של עוד עשרות חיילים.
4+2. הכנסת מאות משאיות סיוע מדי יום (כרגע מדובר על 600!) ישירות לחמאס באמצעות האו"ם והצלב האדום. הפסקת פעילותה של הקרן ההומניטרית לעזה (אם אכן תתקבל דרישת חמאס המסתמנת) תעמיד מחדש על הרגליים את שלטון חמאס ברצועה, ותבטל את כל ההישגים בהחלשתו שנקנו במאמץ ובדם רב. כמות כזו של סיוע גם תספיק כדי לאפשר לחמאס להילחם בלי לחץ של אספקה במשך חודשים ארוכים לאחר תום הפסקת האש.
3. חמאס, שכבר מורח את ישראל במשך חצי שנה של מו"מ עקר, ימרח גם את התהליך הנוכחי הרבה מעבר ל-60 יום. ההסכם לא ייחתם מחר, וישראל, כנראה, לא תחדש את הלחימה מיד עם סיומו, אלא תיגרר לעוד ועוד ניסיונות להשיג הסכם נוסף. בפועל, חמאס מתקדם לעבר מטרתו היחידה במו"מ (שהדרג המדיני מסרב לראות): לשרוד יותר מהממשלה הנוכחית כדי להשיג עסקת כניעה שתשאיר אותו בשלטון מול כל ממשלת מרכז-שמאל שתחליף אותה.
4+4. הסבלנות האינסופית שגילה הממשל בוושינגטון להמשך המלחמה הולכת ופוקעת, ולא בטוח שתאפשר את חידוש הלחימה עד להכרעת חמאס בעוד כמה חודשים. בעמדה הזו מחזיק רון דרמר, האדם בעל ההיכרות העמוקה ביותר עם ממשל טראמפ, וגם ראינו ביטוי מובהק שלה בציוץ של הנשיא אתמול ("שחקו כדי לנצח או אל תשחקו בכלל!"). בקצרה, העסקה מעמידה בסיכון את הניצחון במלחמה.
5. ההתנהלות של הדרג המדיני בחודשים האחרונים שוחקת עד דק את אחד מלקחי השבעה באוקטובר, לפיו ישראל מסרבת לצאת מאיזון אל מול חטיפות של חייליה ואזרחיה. המסר החד והברור שמתקבל בצד השני הוא שחטיפת ישראלים היא הנשק האפקטיבי ביותר מול מדינת ישראל – הרבה יותר מכטב"מים, טילים ואפילו תוכנית גרעין.
4+חמינאי מבין שלא היה צריך להשקיע מיליארדים בחפירת מתקני גרעין תת-קרקעיים שהושמדו – הוא יכול היה לחטוף עשרה ישראלים ולהציב אותם בין הצנטריפוגות החשופות לעין כל בכיכר המרכזית בטהרן – וישראל לא הייתה מעזה לתקוף. מי שחושב שלא יהיה לכך מחיר עתידי, חזר לדפוסי המחשבה של עסקת שליט.
6. קיימת בעיה ערכית קשה בשליחת חיילים להיהרג על כיבוש שטחים שכבר נכבשו במחיר יקר של דם פעם, פעמיים, ואף שלוש וארבע פעמים לאורך המלחמה. לוחמי צה"ל אינם מוצר מתכלה או "צלחות חד פעמיות" (כפי שמכונים לעתים חיילי החי"ר הרוסים בחזית אוקראינה). בנוסף, המדינה והצבא שחוקים ממלחמה שנמשכת כבר קרוב לשנתיים – יש נקודה שבה לא יישאר עם מי להילחם.
4+7. אין סימוכין אמיתיים להנחה שהפכה לקונספציה לפיה התמרון יגזור את מותם של החטופים. במציאות, לוחמי צה"ל תמרנו בקרבת חטופים פעמים רבות מאוד מבלי שחמאס פגע בהם (במקרה אחד לפחות אפילו נכנסו לבית שמתחת לפיר המדרגות שלו הוחבא חטוף – ואפילו אז שוביו לא פגעו בו). ההנחה הזו מתבססת על המקרה החריג שבו סינוואר הורה להוציא להורג שישה חטופים כאשר הרגיש שהוא ממש על סף הילכדות, אבל מקרים רבים אחרים מעידים על מסקנה הפוכה.
4+8. הפקרת דרום הרצועה והכוחות המקומיים שחברו לישראל כדי ליצור שם אלטרנטיבה שלטונית לחמאס, תשלח מסר ברור שאי אפשר לסמוך על ישראל, ותקשה מאוד על מיטוט שלטון חמאס ויצירת חלופות ליום שאחרי. אף גורם ברצועה לא ירצה לעשות עסקים עם ישראל – ובצדק.
נתניהו: הדיווחים על קבלת המתווה מראים – חמאס בלחץ אטומי
9. עצירת המלחמה תטעין מחדש את חמאס במשאב הכי עוצמתי והכי חשוב מבחינתו – תקווה. זה חשוב לו אפילו יותר מאוכל, כי כשאוכלוסיית עזה תבין שספק אם חמאס יובס – הבסתו תהפוך למשימה קשה פי כמה.
