אומר רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש שכל ברכה היוצאת מפינו, עולה למעלה ומעוררת את ברכת ה' – וכתוצאה מזה יורד שפע וברכה לכל העולם כולו. לכן בפרשה שלנו התורה מדגישה את חשיבות הברכות על האוכל והשתיה שאנחנו מכניסים לפינו.
יהודי מאמין יודע שכל ברכת 'שהכל נהיה בדברו', וכל ברכת 'בורא מיני מזונות' – מביאה על האדם שפע של בריאות, פרנסה, נחת וכל הברכות כולם. ולכן הגמרא אומרת שהאוכל בלא ברכה, כביכול עוצר ומונע את הברכה והשפע מכל העולם כולו.
ובמיוחד התורה מדגישה את חשיבותה של ברכת המזון אחר אכילת הלחם. כותב ספר החינוך (אחד מרבותינו הקדמונים) שכל הזהיר בברכת המזון, מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו. והנה אחי ורעי מי יכול להבטיח לנו כזאת הבטחה עצומה? ביטוח כלכלי לכל החיים, מזונות בכבוד עד גיל 120. וכל זה בזכות ברכת המזון הנאמרת בכוונת הלב, מתוך שמחה והודיה לה' יתברך על כל הטוב שנתן לנו בעולמנו.
היה יהודי ישיש בגיל 87 שחי בסמטאותיה של ירושלים וכולם היו מכנים אותו 'היהודי של ברכת המזון'. למה? היהודי הזה בחג הסוכות, כשכולם היו בונים את הסוכות למטה, הוא היה גם בונה סוכה – וכולם ידעו שלאחר הסעודה של ליל החג הוא היה מתיישב בנחת, ובקול רם – ומברך ברכת המזון בכוונה גדולה במשך כרבע שעה, שזה המון המון זמן.
כל יושבי הסוכות מסביב היו שומעים ונהנים מברכת המזון של אותו יהודי ישיש, אך לא ידעו מה פשר הנהגה יוצאת דופן זו של יהודי פשוט שלא היה אחד מהצדיקים הגדולים. יום אחד נכנסו אליו כמה יהודים ושאלו אותו לפשר הדבר, אמר להם: "אם רוצים אתם לדעת אני אספר לכם".
2+"בהיותי בן 10 וחצי הייתי חי באירופה, לפני מלחמת העולם השנייה, ויום אחד בא לבחון אותנו בתלמוד תורה אחד מגדולי ישראל, רבי מאיר שפירא מלובלין ע", ונהנה מאוד מהידיעות שלנו. כשסיים אמר: 'אני רוצה להעניק לכם מתנה שתלך אתכם עד 120. אתם ילדים צעירים ועדיין לא יודעים מה זה טרדות פרנסה, מה זה לדאוג למשפחה שלימה לאוכל ולכל העניינים? אבל תדעו לכם שמי שזהיר בברכת המזון בכוונה – לא יחסרו מזונותיו כל ימיו בכבוד'", סיפר הישיש.
"הדברים חדרו לליבי וקיבלתי על עצמי לקחת את הענין הזה ברצינות ולברך ברכת המזון בכוונה בכל פעם אחרי אכילת הלחם. והנה חצי שנה אח"כ פרצה מלחמת העולם השניה, וכידוע בשואה האיומה הייתה חרפת רעב קיצונית, אפילו קליפות של תפוחי אדמה היו מצרך נדיר. ואני..", המשיך הישיש.
2+"מיד בתחילת המלחמה כשעשו סלקציה כל אחד לאן הולך, עמדתי בתור וההוא שלידי שאל אותי: 'מה אתה רוצה להגיד לקצין הנאצי? לאן אתה רוצה ללכת?' אמרתי: 'לא יודע מה לומר, אמר לי: תשמע אני שף, תגיד שגם אתה יודע לעשות דברים במטבח ואני אעזור לך שם'. ואכן כך היה, שיבצו אותי במטבח וכידוע במטבח לא חסר אוכל".
"אחרי חצי שנה מגיע איזה קצין למטבח ורואה אותי בריא עם לחיים שמנות, אומר לי: 'מה?! יהודי שמן במחנה?! בוא לכאן'. הוציא אותי החוצה ואמר לי: 'אתה רואה כאן את האדמה, אני רוצה שתוך 3 שעות תחפור לי כאן בור בגודל של 4 מטר, ואם לא.. אתה מבין לבד מה ההמשך..'"
הדיונים על כיבוש הרצועה השכיחו מאיתנו את הדבר החשוב ביותר
"אני עומד ליד החול ולא מבין איך אחפור כזה בור בלי שום כלי חפירה, אני עומד ומשתהה. אחרי כמה דקות עובר טנדר של חיילים נאצים, וכשראו אותי החליטו להתלוצץ עלי וזרקו עלי כל מיני ירקות ופירות שהיו להם בטנדר. מצליפים בי גזר ותפוחי אדמה ועגבניות וצוחקים. טוב, סיימו לזרוק, עלו על הטנדר ונסעו.. ואני עם ערמת ירקות ופירות ולא יודע מה לעשות".
"עוברת עוד חצי שעה והנה אני רואה קבוצה של חיילים רוסים עוברים עם עטי חפירה.. וכשראו אותי עם ירקות ופירות אמרו לי: 'אפשר קצת אוכל? כמה שעות אולי יום לא בא אוכל לפינו'. אמרתי להם: 'אין בעיה תעזרו לי לחפור כאן בור של 4 מטר וקיבלתם את כל הפירות והירקות שיש כאן'. תוך כמה דקות היה בור חפור להפליא. נתתי להם את הפירות וירקות והלכו לדרכם".
2+"עוברים עוד ארבעים דקות ומגיע הקצין ההוא, רואה את הבור החפור ולא מאמין.. איך הצלחתי לחפור כזה בור בלי שום כלי?! הקצין מסתכל עלי ואומר: 'תשמע יש משהו למעלה ששומר עליך, אני איתך לא מתעסק.. תחזור למטבח ותהיה בריא'", סיפר הישיש לשכניו.
"במשך חמש וחצי שנים עד שעזבתי את אירופה לא חסר לי כלום, מעולם לא הלכתי לישון רעב. תמיד באורח נסי ופלאי היה לי מה לאכול ובשפע. עכשיו אתם מבינים למה ברכת המזון שלי נראית ככה?" צריך לדעת איפה להשקיע.
