בסוף השבוע האחרון ארגון הטרור הרצחני חמאס פרסם סרטון מזעזע של החטוף אביתר דוד, בו היה נראה צנום לאחר שהורעב באכזריות והוכרח לחפור לעצמו "קבר".
בעוד בממשלה ובצבא נדרשים לעשות השתדלות ולהחליט על תוכנית פעולה, עם ישראל יודע: כל אלו השתדלויות – אבל באמת בסוף צריך להתפלל לה׳ – והוא זה שיושיע.
בפרשה שלנו משה רבינו מתחנן להיכנס לארץ ישראל ובפרשה זו לומדים על כוחה העוצמתי של תפילה של יהודי שבוקעת רקיעים, ולאיפה יכול יהודי להגיע רק על ידי תפילה פשוטה מעומק הלב, על ידי פניה נרגשת לאבא שבשמיים. לחסוך כל כך הרבה השתדלויות ועזרה מבשר ודם.
הפסוק הראשון איתו פותחת הפרשה הוא: 'ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור'. אומר אור החיים הקדוש – אם אתה רוצה שתפילתך תתקבל, תדע שבפסוק זה ישנם ארבעה כללים שאם נקפיד עליהם תפילתינו תתקבל ללא שום קטרוג או מעכב.
כלל ראשון: "ואתחנן"- לתפילה צריך להגיע מהמקום הנמוך ביותר, מהמקום המתחנן כעני העומד בפתח שאין לו כלום ומבקש הכל מבעל הבית. ישנם כאלו שמגיעים לתפילה כמו איש עסקים שבא לעשות עסקה גדולה עם ביטחון עצמי מופרז ותחושה של 'עשיתי טובה שבאתי'.
על זה בדיוק באה המילה הראשונה של הפרשה, ללמדנו שתפילה צריכה להיות בתחנונים מהמקום הנמוך של 'אין לי כלום ומבלעדי עזרתך וישועתך מלך העולם – אין לי כלום, גם לא את הדברים הפשוטים ביותר'.
המלחמה ניפצה את המיתוס, אבל הדרך למטרה עדיין סלולה
כלל שני: "אל ה'" – התפילה צריכה להיות אל ה' ורק אליו, בלי אופציות. נסביר – יושב אדם בבית עם קלקול קיבה כבר יומיים, לא הולך לעבודה לא כלום – ואז הוא מתפלל: 'אנא ה' שלח לי רפואה שלא יכאב, אבל (אומר האדם) ריבונו של עולם, אם אתה לא יכול לא קרה כלום, מחר קופת חולים פתוחה עד 12 ושם יושב דוקטור ובכדור אחד קטן הוא יכול לפתור לי את הבעיה
.. גם הרופא יכול'.אומר הקב"ה: 'אין בעיה תסתדר'. זה נקרא תפילה עם אופציה. כדי שתפילה תתקבל היא צריכה להיות מכל הלב, רק אל ה'.
לא פשוט מה שלמדנו עכשיו. זו אחת הסוגיות הקשות ביותר בחייו של יהודי מאמין, מכיוון שאנחנו כן הולכים לרופא, וכן הולכים לעבודה, וכן עושים כל מיני השתדלויות. טוב אז אם אני עושה השתדלות אז אולי אני מביא לעצמי את הישועה?! לא. זה ה' מביא את הישועה.
3+אם ככה, אז למה צריך ללכת לעבודה או לרופא, וכו'? כיון שיש חובת ההשתדלות. כלומר העניין הזה, בין השתדלות לבין מי שבאמת מרפא ומי שבאמת מביא לי את הפרנסה והישועה בכל העניינים – זה מאוד קשה וזה עבודה של חיים שלמים.
הידיים צריכות להיות עסוקות בעבודה, אבל הלב – הלב צריך להיות מכוון לשמיים. לצפות אך ורק לברכת ה' בכל התחומים. דרך אגב לזכות לא להתבלבל מכל ההשתדלויות שאנחנו עושים – צריך קודם כל להתפלל על זה.
'אנא ה' זכה אותי לא להתבלבל ולחשוב ולייחס הצלחות לכל מיני פעולות כאלו או אחרות, אלא רק לך יתברך.. אף על פי שעשיתי כל מיני דברים והשתדלויות, שלא יבלבלו אותי'.
ודבר נוסף: ללמוד אמונה, לנשום אמונה ולחיות אמונה. והלוואי שנזכה..
3+כלל שלישי: "בעת ההיא"- ישנם זמנים מסוגלים לקבלת התפילה יותר מכל זמן אחר. מתי הם? התשובה היא בשלושת התפילות שתקנו לנו חכמים: שחרית, מנחה וערבית. זו עת רצון בשמיים. יש קבלת קהל מיוחד, ויש סיעתא דשמיא שהתפילה תתקבל יותר.
כלל רביעי: "לאמר"- הכלל הזה מלמד אותנו שבתפילה אסור לחסוך במילים. ככל שהתפילה מפורטת יותר היא מתקבלת יותר. ולמה? כיון שה' לא באמת צריך את התפילה שלנו לדעת מה אנחנו צריכים.
הוא יודע יותר טוב מאיתנו מה אנחנו רוצים ומה אנחנו צריכים; אז למה מתפללים? התפילה נועדה לקרב ביננו לבין הבורא יתברך. וכמה שמפרטים יותר מתקרבים יותר.
3+אם אני מאמין שבתפילה אני עומד ליד האבא שאחראי על הכל, מהדבר הגדול ביותר עד הפרט הקטנטן האחרון בבריאה – אז אני אפרט ואבקש על הכל בכל.. עד הפרטים הקטנים ביותר, ולא אחסוך במילים.
מספרים על ילד שמצא את האפיקומן בפסח. אמר לו אביו: "דודי מחר הולכים לחנות צעצועים ואתה בוחר איזה צעצוע שאתה רוצה". למחרת הולכים לחנות ודודי יוצא עם חמש מכוניות. אומר לו האבא: "מה זה?" אומר הילד: "אבא, זה שתי מכוניות שעשו תאונה וזה משטרה וזה מכבי אש".
3+בקיצור כולם נצרכים למשחק בבית. אותו דודי למחרת התנהג יפה בכיתה והמורה לקח אותו לאותה חנות לקנות לו צעצוע. נכנסים לחנות והנה זה פלא, הילד לא נוגע, לא מדבר, עומד כמו דג. מה קרה? אותו ילד, אותה מכונית, אותה חנות. אבל לא אותו אבא. כשזה אבא מרגישים חופשי, כשזה המורה מתביישים.
לתפילה – צריך לגשת כמו ילד לאבא ולא כמו מורה לתלמיד. בן לאבא מרגיש פתוח ומדבר פתוח, ומרחיבים ומפרטים כמה שרק אפשר.
