לאחר שנתיים של תכנון, אושרה היום (חמישי) בוועדת ההיגוי ההחלטה להקים את "מסילת דימונה-אילת" שתחבר ברכבת מהירה בין הפריפריה למרכז. לפי התכנון, המסילה תתפרש על פני 222 ק"מ לנוסעים ו־260 ק"מ למטענים, ותכלול חמש תחנות: דימונה, ספיר, יטבתה, שדה התעופה רמון ואילת. רכבת הנוסעים תיסע במהירות של עד 250 קמ"ש, ותאפשר להגיע מתל אביב לאילת בכשעתיים וחצי.
"מדובר במהלך היסטורי של חיבור מדינת ישראל מקרית שמונה עד אילת במסילות והוא קורם עור וגידים", ציינה שרת התחבורה מירי רגב והוסיפה: "אנחנו מתקדמים בקצב מואץ ועוד מעט הכל יתחבר. רק כך נפחית את הגודש בכבישים ונשפר את החיבוריות והקישוריות בין כל חלקי המדינה".
העומס בצפון, הפוטנציאל בדרום
הנתונים שהוצגו בדיון מצביעים על תמונה ברורה: כ־98% מהסחר הימי של ישראל מתרכז כיום בשני נמלים – חיפה ואשדוד. התחזיות לשנת 2050 מדברות על גידול פי שלושה בכמות המטענים, מה שעלול להביא לעיכובים משמעותיים ולעומסים קשים. חיבור נמל אילת לרשת הארצית באמצעות רכבת מטענים נועד להפחית את התלות בנמלים הצפוניים וליצור נתיב סחר יבשתי ישיר לאסיה, אפריקה ומדינות המפרץ.
מעבר להיבט הכלכלי, בנתונים הדמוגרפיים בולט פער משמעותי: 92% מהאוכלוסייה בישראל מתגוררים בפחות מ־40% משטח המדינה, בעיקר במרכז, בעוד שהנגב והערבה המהווים כ־60% משטח הארץ מאכלסים רק 8% מהתושבים. גורמי תכנון מעריכים כי חיבור רכבת מהיר יוכל לשמש מנוף לפיזור אוכלוסייה, פיתוח יישובים חדשים וחיזוק הפריפריה.
מבט אזורי ועתידי
התוכנית כוללת גם היבט אזורי: חיבור פוטנציאלי של המסילה לנמל עקבה שבירדן, ובהמשך לנמל בסעודיה. מהלך כזה, אם ייצא לפועל, עשוי לשנות את מפת הסחר האזורית ולחזק את שיתופי הפעולה הכלכליים במזרח התיכון. הדיון בוועדת ההיגוי היה צעד ראשון בתהליך ארוך של תכנון, אישורים ותקצוב. במידה והתוכנית תצא לפועל במלואה, היא צפויה להיות אחד מפרויקט התשתית הגדולים והמשמעותיים שבוצעו בישראל בעשורים האחרונים.
