כשמשה רבנו בנה את המשכן – הוא הקהיל "את כל עדת בני ישראל". לא רק את הדומים לו, לא רק את מי שהסכים איתו. את כולם. כי השכינה שוררת רק כשיש אחדות. בלי זה – בית המקדש חרב.
ההיסטוריה של עם ישראל מלאה באויבים מבחוץ, אבל תשעה באב מזכיר לנו שיש אויב אחד שהוא פנימי – מסוכן הרבה יותר – ושמו "שנאת חינם". בתשעה באב אנחנו נזכרים מחדש שגורלו של עם ישראל ועתידו בארץ הזאת נשענים על מידת האחדות והחיבור בין כל חלקי העם.
בין מעצמה לגלות: המבחן בו מעמיד תשעה באב את התודעה הישראלית
חז"ל לימדו אותנו שבית המקדש השני לא נחרב בגלל אויב חיצוני, אלא בגלל פירוד לבבות. בגלל מחלוקות, מריבות בין אחים. והשאלה שמרחפת מעלינו היא – האם למדנו משהו מאז?
לפעמים יש תחושה שיש אנשים בעם שרוצים אחדות ואחרים שפחות. הפתרון הוא לא להגביר ביקורת כלפיהם, הפתרון הוא לקרב מי שאפשר, ולחכות למי שלא רוצה אחדות עד שדעתו תשתנה. לא הכל נובע מ"עמדה אידיאולוגית", כמו האומה, גם בני האדם עוברים תקופות.
מאז השבעה באוקטובר אנחנו נלחמים באויב אכזרי שלא יודע חמלה. ראינו טבח נורא, חטיפות, שכול, פצועים. אבל לצד כל זה – קרה כאן גם נס: העם התאחד. מי שיצא לחלץ, מי שאירח, מי שתרם – לא שאל למי אתה מצביע. פתאום גילינו שכשכואב באמת – כולנו אחים.
אני מסתובב יום-יום בבסיסים, אצל חיילים פצועים, שורדי שבי, משפחות שכולות. והדבר שאני שומע שוב ושוב הוא: רק שלא ניפול שוב למחלוקות שלפני המלחמה. רק שנזכור שאנחנו עם אחד.
כל אחד מאיתנו בונה היום את בית המקדש. אולי לא פיזית, אבל מהלב. כל מילה טובה, כל ויתור קטן – זה עוד נדבך בדרך לתקומה אמיתית, ולכן יש לי הצעה לפוליטיקאים: תציעו אחדות ותרוויחו.
זו האחריות שלכם כמנהיגי העם לאחד אותו, אך בנוסף, לאור הבחירות שבפתח – אני מבטיח לכם שזה גם ישתלם. כשחלקים רבים כל כך זועקים לאחדות, זה הזמן שפוליטיקאים יבטיחו אחדות. שמפלגות יתחייבו, לקראת הבחירות המתקרבות ולרגל תשעה באב: לנהל מאבק פוליטי עקבי ועיקש – אבל מכבד, מאחד ולא משסה ומפלג.
אז ביום הזה, שבו נחרב הבית, אני מבקש: אל תהיו בצד של השבר. תהיו בצד של הבנייה מחדש. אל תתנו לשנאת חינם לגבור – תבחרו באהבת חינם. זה לא קל, זה פחות ויראלי, אבל רק באהבה – נבנה את הבית. יחד.
