סיפורו של אורי חנן מתחיל ברגעים האפלים ביותר. "שכבתי בעיקול מפלסים" הוא מספר בריאיון לעודד מנשה. "ברכב, מטרים ספורים ממני, חבר ילדות מת. לצידי עוד חבר בין חיים למוות, ומעלינו מחבלים מבצעים וידוא הריגה" ברגעים האלה, כשהבין ששום עזרה לא תגיע, הוא הרגיש שנותר רק הוא "והוא" – אלוהים. "התחיל איזשהו משא ומתן" הוא משחזר.
התנאים שהציב היו פשוטים ויצאו מעומק הלב. "אני רוצה לחזור הביתה. מה צריך? אמרתי תפילין, והתחייבתי על שלוש שבתות" המו"מ הצליח. אורי ניצל. אבל ההבטחה נותרה, והוא לא ידע כיצד לממש אותה. "אני מגרד בראש לגבי השבתות" הוא מספר, עד שנתקל במודעה של ארגון "קשר יהודי" המזמינה ניצולי נובה לשבת בירושלים. הוא הגיע, ומה שגילה שם שינה את חייו. "היה אורות. שירה, חיבור, אחדות. זה מכניס אור".
החיבור הזה, בין הניצול החילוני לקהילה הדתית, הוא תמצית הפעילות של הרב ישראל גולדוסר. "באינסטינקט אמרתי שלא" הוא מודה בכנות לגבי ההזמנה הראשונית לשבת עם ניצולי המסיבה: "איפה תהיה נקודת החיבור?". אך המפגש בשטח הפריך את כל חששותיו. "גילינו שכולנו חיים אותם דברים, מתרגשים מאותה שבת".
ומאז נולדה חברותא אישית בין הרב גולדוסר לאורי חנן, אחת מתוך 27,000 חברותות כאלה שפועלות היום ברחבי הארץ, ומחברות בין אנשים משני קצוות החברה הישראלית. החיבור הזה, מאמין הרב, הוא לא רק תרופה לנפש, אלא מפתח לעתיד. "החרדי הממוצע לא יודע כמה החילוני קרוב אליו, ולהפך" הוא אומר. "באחד על אחד אנחנו מדהימים".
