מי שעקב בשבוע האחרון אחר סדרת האירועים שהובילה לסחף העולמי האנטי-ישראלי תחת הכותרת "הכרה במדינה פלשתינית", יודע – הכול התחיל מהנשיא הצרפתי, עמנואל מקרון.
אבל למי שלא – הנה תזכורת קצרה: לפני כשבוע וחצי הודיע מקרון כי צרפת תקדם הכרה רשמית במדינה פלשתינית, וכי ההכרזה תימסר באופן פומבי בעצרת הכללית של האו"ם בחודש ספטמבר הקרוב.
"אני נאמן להתחייבותה ההיסטורית של צרפת לשלום צודק ובר-קיימא במזרח התיכון, על כן, החלטתי שצרפת תכיר במדינת פלשתין", הצהיר מקרון, והוסיף כי "הדחיפות כעת היא להפסיק את המלחמה בעזה ולהעביר סיוע לאוכלוסייה האזרחית".
2+ממקרון – אין לי ציפיות: התנהלותו מצביעה על עוינות ברורה כלפי ישראל, אך גם משקפת תסכול עמוק. הנשיא רואה כיצד צרפת, שעד לפני כמאה שנים הייתה אימפריה אדירה, גולשת במדרון תלול – מאבדת שליטה, שוקעת לתוך עצמה, מתרסקת מבפנים ואינה מצליחה לשמר את היציבות ואת מעמדה בזירה העולמית.
ההתבססות של טראמפ כמנהיג העולם המערבי, לצד ההתחזקות האזורית של ישראל, הן מבחינה צבאית והן מדינית, רק הדגישו את דעיכת ההשפעה הצרפתית. מקרון מבין היטב את מקומו החדש על מפת הכוח העולמית, והוא מתקשה להשלים עם האובדן.
2+ההחלטה של מקרון להוביל מהלך אנטי-ישראלי איננה מנותקת מההידרדרות הפנימית בצרפת ומהזירה הבינלאומית המשתנה. למעשה, ניתן לראות בה מהלך ציני ומחושב: ניסיון להשתמש בנרטיב של "שנאת ישראל" כאמצעי לאגד סביבו קואליציה עולמית חדשה, כזו שתשמש כמשקל נגד למעמדו של טראמפ כמנהיג המערב, ותאפשר למקרון להציג את עצמו ככוח מוסרי חלופי ומשפיע.
אבל אם יש דבר המעורר חימה של ממש – זו דווקא המדיניות של ישראל. בסוף השבוע האחרון פרסם נשיא צרפת פוסט ברשת X בו כתב: "מול משבר הומניטרי חמור, ביצענו כעת משלוח מזון מהאוויר מעל עזה. אני מודה לשותפינו מירדן, איחוד האמירויות וגרמניה על התמיכה, וכן לכוחותינו המזוינים על מסירותם. אך הטלות מהאוויר אינן מספיקות. ישראל חייבת לאפשר גישה הומניטרית מלאה כדי להתמודד עם סכנת הרעב".
Faced with an urgent humanitarian crisis, we just conducted a food airdrop over Gaza.
I thank our Jordanian, Emirati, and German partners for their support, as well as our armed forces for their dedication.
But airdrops are not enough.… pic.twitter.com/KpWFhOLmbi
— Emmanuel Macron (@EmmanuelMacron) August 1, 2025
שימו לב: מקרון נמנע במכוון מלהזכיר את תרומתה של ישראל למשלוח הזה – ולא בכדי. אם יודה בכך שישראל אפשרה את הכנסת הסיוע, איך יוכל להמשיך להאשים אותה בהרעבת תושבי עזה? הרי זה סותר את הנרטיב שבנה בקפידה.
ובכן, האמת שונה לגמרי: ישראל אכן אפשרה לצרפת להכניס סיוע הומניטרי לעזה. אותם מטוסים צרפתיים שמקרון כל כך מתפאר בהם המריאו וטסו בתוך שטחה הריבוני של ישראל, ובעיקר – באישורה המלא.
אחרי בריטניה: עשרות מדינות צפויות להכיר במדינה פלשתינית
לישראל היו אפשרויות אחרות. היא יכלה, למשל, להודיע שהיא מוכנה להעביר סיוע הומניטרי נוסף – אך לא דרך צרפת. היא יכלה להפנות את המשלוחים למסדרונות ההומניטריים של האו"ם, או לחילופין, לאותם מסדרונות שתואמו עם ממשל טראמפ. גם מניעת טיסות צבאיות צרפתיות בשמי ישראל הייתה לחלוטין בגדר האפשר.
2+הממשלה והצבא עמדו בפני קשת רחבה של אפשרויות, ובכל זאת, שיתפו פעולה עם נשיא שבמהלך עשרת הימים האחרונים גרם לישראל לנזק מדיני עצום, כשהוביל אחריו שורת מדינות שהודיעו על כוונתן להכיר במדינה פלשתינית.
ומכאן נובעת השאלה המרכזית: מדוע ישראל ממשיכה לשתף פעולה עם נשיא צרפת, שבשנתיים האחרונות מוביל מדיניות אנטי-ישראלית מובהקת, ולפרקים אף אנטישמית? למה אנחנו ממשיכים להרכין ראש אל מול התעמולה שהוא מפיץ, אשר משרתת מטרה אחת: החזרת יוקרתו האישית, על חשבון מדינת ישראל?
