מזה חודשים מפלרטט נשיא צרפת עמנואל מקרון עם רעיון ההכרה החד- צדדית במדינה פלשתינית. כשחטופים עדיין בעזה, חמאס בשלטון, והרשות הפלשתינית עודנה גוף מסואב, מושחת ואנטישמי למדי.
אלו היו אגב הסיבות בגינן הוא לא עשה זאת, לפי ריאיון שהעניק לטלוויזיה הצרפתית. ומה השתנה מאז? ברור מה לא: החטופים עדיין חטופים עדיין בעזה, חמאס בשלטון, והרשות הפלשתינית עודנה גוף מסואב, מושחת ואנטישמי למדי.
2+״הוא לא רצה לעשות את זה, ואני שכנעתי אותו״ עולץ היועץ הישראלי-צרפתי של הנשיא, עופר ברונשטיין, בשורת ראיונות שהוא מקיים בשבוע החולף. לאחר מכן הוא מקשר בין המהלך להצהרת הריבונות שעברה בכנסת. מה הקשר? אין קשר.
מקרון מתמודד עם השלכות מדיניותו מהשנים האחרונות, לקראת כהונתו שתסתיים בשנת 2027. לפי סקר שנערך התחילת יולי, שיעור התמיכה הנוכחי בו עומד על 19% בלבד. משבר ההגירה, אינפלציה, אובדן ״הערכים הצרפתיים״, משבר הפנסיות, פגיעה בחקלאות – הצרפתים לא מרוצים מהנשיא שלהם.
2+ועדיין, מקרון מחפש דרך לשרבב את שמו לספרי ההיסטוריה. בהיעדר חזון אמיתי או הישגים של ממש, הוא בחר בדרך הפשוטה ביותר: לגרום ליהודים לשלם על הצלחה מדומיינת. מקרון יודע שמוצלח או לא, שמו יירשם כמנהיג המשמעותי הראשון שהכיר במדינה פלשתינית.
הצרפתים לא עומדים מאחוריו. לפי סקר של ארגון הגג של יהדות צרפת (קריף) שנערך מוקדם יותר השנה, כ-80% מהצרפתים התנגדו להכרה מיידית וחד צדדית במדינה פלשתינית, שאיננה כרוכה במו״מ – הצעד בו מקרון נקט.
2+ובינתיים גם העולם לא עומד מאחוריו. זו לא רק התגובה המקטינה של טראמפ, אלא גם מנהיגי בריטניה וקנדה שנכון לשעה זו לא הצטרפו למהלך שהותנע בארמון האליזה, וספק אם יעשו זאת עד לתאריך היעד – העצרת הכללית של האו״ם בספטמבר.
