זהו סיפור על גבורה ועוצמה כפי שטרם סופר. סיפורם של הרב משה ואורית לוי. שלושה מילדיהם נפצעו בקרבות עם מחבלים במהלך מלחמת "חרבות ברזל". האחרון שבהם הוא אלקנה לוי, קצין בסיירת גולני, שנפצע באורח קשה לפני חמישה ימים בתקרית שבה נפל סמ"ר עמית כהן ז"ל. בפגישה עמם בבית החולים סורוקה בבאר שבע, נחשפים כוחות הנפש והאמונה העמוקה המלווים אותם.
מיד כשההורים המודאגים הבינו שבנם אלקנה נפצע באורח קשה ברצועת עזה, הם יצאו במהירות לבית החולים. בשיחה עמם, הם משחזרים את הנסיעה הדחופה דרומה ואת הניסיון הנואש להבין מה מצבו של בנם בדרך.
1+כאמור, אין זו הפעם הראשונה שבני המשפחה מוזעקים לבית חולים מאז תחילת המלחמה. זו הפעם השלישית, ובכל פעם בן אחר שלהם נפצע במהלך הקרבות. אחת הפעמים הללו הייתה קשה במיוחד עבור אורית, שכן הבשורה על פציעת בנה הגיעה בעת שישבה שבעה על אביה. היא משחזרת את רגעי הכאב הכפולים, בהם נאלצה לקום מהאבל הפרטי כדי למהר אל מיטת בנה הפצוע.
שני הבנים הראשונים שנפצעו עברו הליך שיקומי. כעת אלקנה, הבן השלישי, מתחיל אט-אט להבין את אופי פציעתו. הוא עבר כריתה בשתי רגליו, ורסיס שהוצא מעינו צפוי להחלים. למרות כל זאת, ולמרות דרך השיקום הארוכה והממושכת הצפויה לו, הוריו מספרים על הדברים שהיו חשובים לו מייד כשיכול היה לדבר. לדבריהם, הוא וידא מיד שהמחלקה שלו ממשיכה להילחם ברצועה, וביקש להעביר למפקד הגדוד שלו מסר שאין בליבו שום קפידה עליו.
1+הוריו של אלקנה מספרים כי הוא לקח בחשבון שייפצע במלחמה, ולמרות זאת התעקש לצאת לקרב במטרה לחסל מחבלים. הם אף חושפים כי לפני יציאתו, השאיר להם מתנות קטנות לצד מכתב עוצמתי.
משפחת לוי היא משפחה בעלת תעצומות נפש אדירות ואהבת ארץ עמוקה. למרות הכאב העצום על האסון של בנם, הם שומרים על אופטימיות ומעבירים מסר ברור לעם ישראל: יש לחזק את רוח העם, להתאחד, ולהילחם עד הסוף.
