הצלקת שנצרבה בבשרם של מגורשי גוש קטיף לפני קרוב ל-20 שנה לא הגלידה. עבור רבים, היא נפתחה מחדש בבוקר השבעה באוקטובר, כשהאזהרות שהשמיעו אז – התממשו באופן הנורא ביותר. עבור משפחת פיטוסי, הצלקת הזו נצרבה פעם נוספת בבשר החי, במעגל דמים טרגי שנחתם וטרם נסגר.
בנם, סמ"ר ישי פיטוסי, לוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני, שהיה ילד בן 3 כשנעקר מביתו במושב קטיף, נפל בקרב גבורה במוצב נחל עוז – קילומטרים ספורים מהמקום בו גדל.
6+"הגירוש הביא לזה שבסופו של דבר הבן שלי נפל אחרי זה, אין ספק", אומר אביו, איציק פיטוסי בריאיון ל-C14. "אין בזה שקיפות מלאה. השארנו להם חבל ארץ, השארנו את החממות, השארנו הכל. במקום שימשיכו ויחיו, הם פשוט התמגנו, התחמשו, חפרו מנהרות והתכוננו 19-20 שנה לרגע הזה".
ארבעה דורות של התיישבות שנגדעה
סיפורה של משפחת פיטוסי הוא סיפור של התיישבות ציונית שורשית. "ישי היה דור רביעי בגוש", מספר איציק. "סבא וסבתא שלי, ניצולי שואה, הגיעו לארץ והפריחו את השממה. הם היו אנשים של תורה ועבודה, של אהבת הארץ. אנחנו גדלנו על הערכים האלה". החיים בגוש קטיף, הוא מתאר, היו גן עדן. "זה היה מקום עם קסם, קהילה חמה, חלוציות. היינו המגן של המדינה, חטפנו את המאורעות הקשים, את הפצמ"רים, את הפיגועים, והמשכנו להיאחז בקרקע מתוך אמונה".
6+הגירוש ב-2005 היה שבר טראומטי. "זה היה כאב בלתי נתפס – שהלך והתעצם ב-7 באוקטובר", הוא משחזר. "לא רק הבית, זו הייתה קהילה שלמה שנקרעה. טיפלנו בזוגיות שלנו ובמשפחה כדי לשרוד את זה. ראינו איך אותם קיבוצים שעודדו את הגירוש הניפו שלטים 'שובו הביתה' לכוחות שגירשו אותנו. לא הבנו את זה. הזהרנו שזה מה שיקרה".
ישי – חיוך, נחישות וצוואה של אחדות
בתוך המציאות המורכבת הזו גדל ישי יחד עם אחיו התאום רעי. ילד שחווה את העקירה על בשרו. "הוא גדל על מורשת קטיף", אומר אביו. למרות קשיי למידה שאיתגרו אותו בילדותו, ישי התעקש להצליח. "הוא לא ויתר. בגיל מאוחר יחסית למד לקרוא, אבל הוא התאמץ, חתר להצלחה, ובסוף הוציא תעודת בגרות מלאה ומצוינת", מספר איציק. "הוא היה אדם שמח, תמיד עם חיוך מרוח על הפנים, מוקף חברים מכל גווני הקשת הישראלית".
6+הערכים שספג בבית הובילו אותו לשירות קרבי משמעותי. הוא התגייס לגולני, עבר לניווט מקצועי ביחידה הרב-ממדית, ובחר לחזור ללחום עם חבריו בגדוד 13. "הוא היה מקצוען, אבל יותר מכל, הוא היה איש של אנשים, של חיבורים". לדברי אביו, למרות תחושת הבגידה – כלל ילדיו יצאו לשירות קרבי מלא ומשמעותי מבלי שתהיה על כך אף התלבטות, גם אחרי נפילתו של ישי.
החיבור הזה קיבל משמעות מצמררת לאחר נפילתו. שמו המלא, ישי, הוא ראשי תיבות של "יחד שבטי ישראל". זו הייתה דרכו, וזו הפכה לצוואתו. "מצאנו מחברת שלו אחרי שנפל", מספר איציק. "הוא כתב שם מכתבים מחבריו לסוף כיתה ח', וכולם דיברו על היכולת שלו לחבר, על שיחות העומק, על האכפתיות. הוא היה איש של אחדות".
6+בעקבות הגילוי, יצאה המשפחה בפרויקטים של אחדות. המרכזי שבהם, "והיית אח סולח" – מיזם להקמת ספסלי הידברות ופיוס ברחבי הארץ והעולם. "הסלוגן שלו היה 'והיית אח שמח', כי הוא תמיד היה שמח. אנחנו לקחנו את זה למקום של 'והיית אח סולח', כדי לקדם שיח ויישוב מחלוקות. המיזם תפס תאוצה מדהימה, וקיבלנו תמונות של ספסלים כאלה מבתי ספר, עיריות ומשרדים בכל הארץ".
התיקון: "בלי התיישבות אין ביטחון"
כיום, איציק פיטוסי הוא חבר פעיל ב"פורום הגבורה" ובתנועת "נחלה", הקוראת לחזרה להתיישבות בחבל עזה. מבחינתו, זהו התיקון ההכרחי והניצחון היחיד האפשרי. "התיקון הוא חזרה להתיישבות ברצועת עזה. זה הניצחון המוחלט", הוא מצהיר. "זה מיטוט החמאס, השבת הביטחון למדינת ישראל, וכמובן, החזרת החטופים. הניסיון הוכיח שכאשר אנחנו שם, יש ביטחון. היינו קו ההגנה הקדמי של מדינת ישראל. ה-7 באוקטובר הוכיח לכולם מי האויב האמיתי שלנו ושהפילוג בינינו הוא הסכנה הגדולה ביותר".
6+בתוך האבל הכבד, משפחת פיטוסי בוחרת בחיים, באחדות ובנחישות להמשיך את דרכו של ישי. דרך של אהבת הארץ, אהבת אדם ואמונה בצדקת הדרך, גם כשהמחיר כבד מנשוא. סיפורם הוא תזכורת כואבת למחיר הדמים של הגירוש, ולגבורת דור שלם שגדל בצילו, נלחם על הגנת המולדת, ובמקרה של ישי – נפל על משמרתה, סוגר מעגל טרגי של עקירה ונפילה באותה פיסת אדמה ממש. יהי זכרו ברוך והשם יקום דמו הטהור.
6+