מבצע עם כלביא: אחרי מתקפת הפתיחה הכואבת שהונחתה על איראן, והמכות הכואבות שהגיעו לאחריה עם ההצטרפות של ארה"ב למערכה, נחשפים היום השיחות והדיונים המכריעים שהובילו למיגור תכנית ההשמדה של המשטר.
הדיונים המכריעים החלו כבר בסוף 2024. ב-11 בנובמבר, במהלכם שר הביטחון ישראל כ"ץ הציג שלוש דרכי פעולה מרכזיות: פעולת "כחול-לבן" עצמאית, שתביא הישג מוגבל שיתמקד במתקן הגרעין התת-קרקעי בפורדו. השנייה – תקיפה ישראלית בסיוע אמריקאי. והשלישית, תקיפה משותפת של שתי המדינות בשותפות מלאה.
3+התאריך הראשוני שסומן כיעד אפשרי לפעולה היה חודש אפריל, למרות שבמערכת הביטחון העדיפו לדחות את הפעולה לאוקטובר 2025. הואיל ושר הביטחון היה סבור כי עד חודש אפריל יסתיים המשא ומתן בין איראן לארה"ב.
בתחילת הדרך לא הייתה את היכולת הצבאית בחיל האוויר להגיע לטהרן, ובדרג המדיני דרשו מהצבא לפתח יכולת תקיפה ארוכת טווח כתנאי הכרחי לכל מבצע באיראן.
ב-25 בדצמבר, עלתה על השולחן תוכנית תחת שם הקוד "נרניה" ובה חיסולם של 13 מדעני מפתח איראנים, בעלי ידע רב בתעשייה הגרעינית. התוכנית העלתה דילמה קשה: האם תקיפה כזו תגרור את איראן לחפש נקמה בעורף הישראלי? במקביל, הוצגה הערכה ראשונית לפיה ניתן לפגוע במתקנים בנתנז ובפורדו, ולחסום את פתחי הכניסה למתקן באספהאן.
3+ב-23 בינואר 2025, הוגדרה המטרה הסופית של המבצע: "לשלול זמנית את היכולת הגרעינית של הרפובליקה האיסלמית, ולפגוע בה עד לרמה שהם ישקלו מחדש את הבנייה".
שלב ב': התלות בארה"ב והסירוב לשותפות מלאה
למרות אופטימיות ראשונית בישראל לגבי פעולה עצמאית, המציאות החלה להתבהר. שר הביטחון סיכם את המצב באפריל: "הבנו שלא פועלים בלי האמריקאים. יש תכנון וגיבוי נדרש למשימה". האמריקאים סירבו בתוקף לנהל נוהל קרב משותף.
3+באפריל, "השותף" האמריקאי, ששקל להצטרף, ביקש לדחות את מועד התקיפה. במקביל, ישראל שקלה מחדש את תוכנית "נרניה", והוחלט להשאיר אותה כאופציה לתגובה על תגובה איראנית, ולא כפעולת פתיחה, בשל הסיכון לנזק אגבי. ההערכה הייתה ברורה: ניתן לפגוע בנתנז גם מרחוק, אך פגיעה אפקטיבית בפורדו דורשת שותף.
שלב ג': החשש ממכת פתיחה איראנית וההיערכות למערכה כוללת
התפנית הדרמטית התרחשה כאשר בישראל עלה חשש כי איראן תפתח במתקפת פתע. בעוד שמערכות ההגנה האווירית הישראליות טרם הגיעו לכשירות מלאה, יכולת הטילים ההתקפית של ישראל הייתה גבוהה מאי פעם.
בתגובה, ב-27 באפריל, הנחה שר הביטחון לגבש תוכנית תקיפה בטהרן, שמטרתה הרתעה מפני תקיפה נוספת על העורף הישראלי. ההיערכות הייתה למערכה קצרה, ובמידה ולא – המערכה תיכנס לשלב התשה שישחק את יכולות המדינה.
3+ב-20 במאי, ראש הממשלה ושר הביטחון חתמו על ההוראה: תקיפה בתוך שבוע. ההחלטה הסופית לתקוף התקבלה ביום רביעי, בידי פורום מצומצם של ארבעה שותפי סוד בלבד. ב-29 במאי אושרו התוכניות סופית. ב-4 ביוני, צה"ל נדרך למצב "פ+3" (מוכנות לפעולה תוך 3 ימים). ב-9 ביוני, נקבע התאריך, והמלחמה יצאה לדרך.
