בואו נדבר רגע על התבהמות בתקשורת. נכון, זה לא חדש, כבר ידענו מקרים של התבהמות בעבר, מה שכן חדש זה שיש מי שמנרמלים את זה.
פעם, אחרי מקרים של התבהמות – הציבוריות הישראלית הייתה מזדעזעת, פוליטיקאים היו מפרסמים תגובות, מי שהיה מתבהם היה מוקע, מוקצה, חוטף ערימות של בוז ומתבייש לצאת לרחוב. זה עצוב אבל זה השתנה.
התחושה היא שנגד מי שמזוהה עם מחנה הימין – הכל מותר. בגלל תיבת התהודה הרעילה בטוויטר שמחלחלת לערוצים שונים – המתבהמים לא רק שלא מוקעים אלא אפילו זוכים לתגובות כמו "איך הכנסת לו" ו"כל הכבוד".
נכון, גם אנחנו אומרים פה ביקורת חריפה במילים חדות, וזה בסדר. אין בעיה עם ביקורת שנאמרת בטיעון חכם, בציניות מושחזת. יש בעיה עם השתוללות והתבהמות.
1+ומילה על תגובות כמו 'תזרוק את האוזניות ותלך', 'אתה רך מדי' או 'תצא מהאולפן'- ובכן, לא. ממש ממש לא. המיקרופון וזמן השידור יקר מפז. במשך שנים השתלטו עליו רק מצד אחד. קללות לא יגרמו לי לוותר עליו. זה מה שהם רוצים. לא נותנים פרס להתבהמות.
באופן אישי זה עצוב לי, ברק סרי קולגה וחבר. אנחנו משדרים מחלוקת בנועם ובידידות. זה היה אפשרי. כואב לי על חציית קו שחור ופגיעה בהורים.
ועוד דבר קטן, בשנה וחצי האחרונות ראינו שהכל חוזר בבומרנג. אני מקווה שלא, אני קורא לכל חבריי בתקשורת ובכלל, לכולם, לא ללכת לשם, לא להיגרר, להיות מעל, להשתדל לשמור על נימוס, כבוד ובעיקר קלאסה. הרבה יותר קלאסה.
1+