מחרתיים, ביום שלישי, צפוי להתפרסם דו"ח חדש של פרויקט "דינה", השם לעצמו למטרה להביא הוכחות על האלימות המינית שעברו חלק מנפגעי טבח ה-7 באוקטובר ולפעול להכרה בינלאומית בנושא.
הדו"ח, אשר אמור להיות הגדול ביותר עד כה בנושא זה, כולל עדויות שלא נשמעו קודם, אשר חושפות כי הקורבנות הופשטו, נאנסו ונורו על ידי מחבלי חמאס, כך לפי הערוץ הבריטי "sunday times".
לפי הנתונים המחרידים העולים מהדו"ח, בין כ-1,200 בני האדם שנטבחו באותו יום נורא, נמצאו גופות של נשים צעירות שהופשטו, נקשרו לעצים ולעמודים, ונורו באיבר מינן ובראשן.
הנתונים מהאלימות המינית ב-7.10: עשרות עדויות, כמה זירות
אלימות מינית הייתה "נרחבת ושיטתית" במהלך המתקפה. עוד עולה כי מדובר בלפחות שישה אתרים שונים בהם התרחש אונס, ואונס קבוצתי. נדגיש כי נתונים אלו מתבססים בין היתר על עדויות של חלק מהקורבנות. עם זאת, צוין כי רוב הקורבנות "הושתקו לצמיתות", בין אם נרצחו במהלך הטבח ובין אם נותרו בטראומה קשה מדי מכדי לדבר.
הדו"ח של "פרויקט דינה" מבוסס על עדויות ממקור ראשון של 15 מהחטופים ששוחררו מרצועת עזה, כאשר רק אחת מהן דיברה בעבר. בנוסף, הוא יכלול ראיונות עם 17 אנשים נוספים שראו או שמעו את המעשים האכזריים וכן עם מטפלים העובדים עם ניצולים טראומטיים.
מטרת הדו"ח, שהורכב על ידי מומחי מגדר ומשפט מישראל ובמימון חלקי של ממשלת בריטניה, היא "להתמודד עם ההכחשה, המידע השגוי והשתיקה העולמית" בכל הנוגע למה שמתואר כ"אחת מהפנים הפחות מדווחות של ההתקפות", וכן "לקבוע את הרישום ההיסטורי: חמאס השתמש באלימות מינית ככלי טקטי במלחמה".
1+"התגלו דפוסים ברורים בדרך שבה בוצעה האלימות המינית", נכתב בדו"ח, "כולל קורבנות שנמצאו עירומים חלקית או לגמרי עם ידיים קשורות, לעיתים לעצים או לעמודים, ראיות לאונס קבוצתי ולאחריו הוצאה להורג והשחתת איברי מין".
ההתקפות התרחשו בפסטיבל הנובה, בכביש 232, בבסיס הצבאי בנחל עוז, ובשלושה קיבוצים: רעים, ניר עוז וכפר עזה. בנוסף, גם חלק מהחטופים עברו התעללות מינית.
"אלימות מינית נמשכה גם בשבי, כאשר רבים מהמשוחררים דיווחו על כפייה להתרחץ בעירום, הטרדות מיניות פיזיות ומילוליות, תקיפות מיניות ואיומים בנישואין כפויים", צוין.
1+הפרויקט לאיסוף כל הראיות ו"לוודא הכרה וצדק לקורבנות ולניצולים" הושק על ידי פרופ' רות הלפרין-קדרי, מנהלת מרכז רקמן באוניברסיטת בר-אילן, בשיתוף עם שרון זגאגי-פנחס, מומחית למשפט בינלאומי והתובעת הצבאית הראשית לשעבר של צה"ל, ונאווה בן-אור, שופטת בדימוס, לשעבר משנה לפרקליט המדינה ומומחית בתחום הפגיעה המינית בילדים.
הפרויקט נולד בתגובה לחוסר האקטיביות של ארגונים בינלאומיים, כגון UN Women לאור הדיווחים על אלימות מינית בטבח, וטענות שקריות כי הנושא "שומש" בידי ממשלת ישראל להצדקת "פשעיה" בעזה.
העדות המטלטלת של עמית סוסנה: עברתי התעללות מינית בשבי חמאס
"אנחנו מרגישות שנבגדנו על ידי נשים אחרות ברחבי העולם", אמרה הלפרין, "אם הסטנדרט הוא להאמין לניצולים ולעדים, אין תירוץ לשתיקה. אך במקרה הזה הוחל סטנדרט אחר, והקורבנות הלכו לאיבוד בתוך פוליטיזציה. העובדה שכל כך רבים שתקו או אף הכחישו את שקרה הייתה הרסנית וכישלון חמור של זכויות אדם בינלאומיות".
הן קראו לפרויקט "דינה", על שם דינה בת יעקב אבינו, שהייתה קורבן האונס הראשון המתועד בתנ"ך, כאשר נאנסה על ידי שכם בן חמור. הלפרין הדגישה כי מטרת הפרויקט היא "להיות קול עבור אלה שאינן יכולות או אינן יכולות עוד לדבר".
