הטונים הצורמים שנשמעו בלילה האחרון בקבינט בין השרים לדרג המטכ"לי אינם מפתיעים. הם ביטוי לאכזבה עמוקה מתוכנית העבודה של הצבא, וחשוב מכך, הם חושפים את הפער העצום בין התפיסה של חלק מהפיקוד הבכיר לבין המציאות האמיתית בשטח.
בזמן שהמטכ"ל מדבר על משא ומתן, צריך לשאול – עם מי בדיוק? אין גוף אחד שקוראים לו חמאס שאיתו אפשר לחתום על עסקה. יש פער עצום בין ראשי המרצחים שיושבים בדוחא לבין כוחות הגרילה והכנופיות הפועלות כעת בעזה. כל דיבור על עסקה כוללת מתעלם מהעובדה הזו, ומי שדוחף למסגרת הזו היא לא אחרת מאשר קטאר.
1+קטאר, שהיא אויבת ישראל, מייצרת מסגרת של "עסקת חטופים" רק כדי לשרת את האינטרסים שלה. היא רוצה שהחמאס יישאר בעזה, שהכאוס ימשיך, וכך היא תישאר גורם מתווך וחיוני. הגיע הזמן לחשוף את הבלוף הזה.
בניגוד לתפיסה השגויה הזו, מטרתו של ראש הממשלה נתניהו ברורה וחדה: הוא חותר להכרעת חמאס ולגרום לכך שלא יהיה יותר חמאס בעזה. בדרך להשגת היעד הזה, הוא מוכן לשלם מחירים כבדים מאוד עבור החזרת החטופים. הנכונות הזו רק מוכיחה עד כמה הוא שונה מהתדמית שמנסים לצייר לו.
1+לצערי, נראה שכל המערכת שוגה בתפיסה של מה שקורה בעזה. הדיון אינו באמת על עסקה כזו או אחרת, אלא על המטרה העיקרית: הכרעה מוחלטת או השארת מפלצת הטרור על גבולנו. ראש הממשלה מבין זאת, וזו הסיבה שהוא דוחף להכרעה, גם אם הדרך לשם מורכבת ודורשת תשלום מחירים.
