הערב (שלישי) ערב כ"ט סיון, הוא היום בו נשלחו המרגלים לתור את הארץ, הוציאו דיבתה רעה ועל כן נענש אותו הדור ולא נכנס לארץ. לעומתם, הדור שלנו והמלחמה הזאת בפרט היא בעיני תיקון לאותו חטא.
בזמן שאלו הוציאו דיבת הארץ רעה, בדור שלנו רבבות ישראלים, בזמן מלחמה, עשו כל מאמץ כדי לחזור לארץ, חלקם לסייע במערך המילואים וההצלה
ורובם פשוט כדי להיות בארץ, זאת בניגוד לכל היגיון בכל מדינה אחרת שבזמן מלחמה עושים הכל שלא להיות בה, אצל בני אברהם העברי, בעוד כולם בעבר אחד, אצלנו הכל מהעבר השני "כולם נקבצו ובאו לך".
ולא רק תיקון לחטא המרגלים לדעתי עשינו במלחמה הזאת, אלא גם תיקון לחטא היוהרה אחרי ההצלחה המדהימה בששת הימים. לאורך כל המלחמה הנוכחית, בעיקר ברשתות אך גם בחלק מהאולפנים, הצדיע עם ישראל לצה"ל ולכוחות הביטחון והביון, אך לרגע לא שכח את מי שנתן לנו את הכח לעשות את החיל הזה,
זאת בשונה מדיבורי הרהב שאחרי ששת הימים שאפיינו שיח של "ואמרת כוחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה".
המלחמה הזאת אופיינה בהישגים מדהימים לצד ענווה גדולה והכרה בניסים הגדולים. ביני לבין עצמי חשבתי, אם אלה היו הדיבורים גם אחרי ההישגים של ששת הימים, מי יודע חשבונות שמיים, אבל אולי לא היינו מגיעים למלחמת יום הכיפורים.
דרך אגב, עוד שמורה לי הכותרת מ'ידיעות אחרונות' שהעריכה שבמערכה עם איראן יהיו כאן 15,000 הרוגים לפחות והחשמל כולו יקרוס אחרי 72 שעות.
טוב לשמור כותרות כאלה כדי לקבל קצת פרופורציות לפחד שהיה כאן מהמערכה הצפויה מול הגדולה שבאויבנו.
המלחמה אמנם לא תמה, יש עוד גזרות שצריך להכריע וכמובן שזה לא יקרה כל עוד חלק מאחינו נתונים עדיין בצרה ובשביה, אך גם באמצע, נכון לעצור, לזכור איפה היינו רק לפני 12 ימים ואיפה אנחנו עכשיו, להודות על הנס, להתפלל לבאות,
ולא לשכוח להגיד גם ברגעים הקשים: "טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד".
