שלווה יעקובשבילי בן ה-36, נשוי ואב לשתיים, החליט לפני כחודשיים שהגיע הזמן לתקן. למרות שלא זכה להתגייס לצבא בעקבות עברו, הוא בחר להקדיש את חייו דווקא למי שנמצאים בחזית ב-3 שנים האחרונות מאז טבח 7 באוקטובר. "זה משהו שנוגע לי מאוד ללב. כשהייתי ילד רציתי מאוד להתגייס ולא נתנו לי", הוא מספר בריאיון ל-C14 על העיסוק בפשיעה שמנע ממנו להיות חלק מצה"ל.
בחודשים האחרונים הוא מנהל מערך לוגיסטי משפחתי שכולל את אשתו וגיסיו, כשהם מגיעים למוצבים עם מנגלים, מוזיקה ואוכל טוב. "אנחנו נוסעים לעשות להם על האש, אווירה טובה, פירות, פיצוחים – באמת שפע רב מכל טוב", הוא מספר על הפעילות שלו למען הלוחמים בחזית.
היציאה מעולם הפשע
הדרך של שלווה למקום הזה לא הייתה מובנת מאליה. הוא עלה לישראל כילד בגיל 4 וגדל במציאות כלכלית וחברתית קשה שהובילה אותו לפנימיות, מוסדות, ובסופו של דבר גם אל מאחורי הסורגים. "הייתי בעולם הפשע, חייתי בחיים לא טובים ואני לא גאה בהם", הוא משתף. לאחר שנים של שיקום עצמי, הוא הבין שהדרך לתיקון עוברת דרך נתינה לחברה: "אמרתי לעצמי עשיתי שטויות, עכשיו איך אנחנו מתקנים את מה שעשיתי? אני חושב שזו הדרך".
אחת החוויות שנצרבו אצלו במסגרת הפעילות הייתה במפגש עם לוחמי צנחנים מגדוד 55 במוצב שושן. שלווה מספר כיצד אשתו, אודל, פרצה בבכי כשראתה תמונות של לוחמים מהיחידה שנפלו בקרב. "היא הסתכלה על התמונה ואמרה לי: 'בייב, תראה, זה חבר'ה שלהם. תחשוב שששת אלה היו יכולים להיות איתנו פה עכשיו בעל האש'". מבחינתו, המפגשים הללו הם תזכורת לכך שהמלחמה רחוקה מלהסתיים, גם אם העורף מתחיל להתרגל.
למרות שמדובר בעמותה צעירה, שלווה כבר מגייס כספים באמצעות התרמה ברחובות ירושלים ותל אביב ואף סוחף אחריו תיירים שמצטרפים ליוזמה. הוא מקפיד להגיע אך ורק ליחידות קרביות של מילואימניקים, ומספר שהתגובות מהשטח מחזקות אותו להמשיך: "הם מתפלאים כשאני פונה אליהם. הם אומרים לי 'וואו, הלוואי, כבר התחילו לשכוח מהדברים האלה'. אני מזכיר להם שאנחנו עדיין במלחמה ושכל יום נהרגים לנו חיילים בעזה ובלבנון".
החזון של שלווה לא עוצר במנגל במוצבים. הוא שואף להרחיב את הפעילות גם לעזרה לחולי סרטן ולמשפחות נזקקות, אך המסר העיקרי שלו מופנה לנוער בסיכון שנמצא במקום בו הוא היה פעם. "הלוואי ויהיה לי את הכוח להרצות לנוער מושפע שחושב שלמכור סמים או לדקור זה בסדר. אני רוצה ללמד אותם שזה לא שווה כלום", הוא מסכם ומותיר מסר של תקווה: "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן. אם אתה מאמין שקלקלת, תאמין שאתה יכול לתקן".
