למרות השיגורים שהפרו את הפסקת האש, אזרחי מדינת ישראל התעוררו היום (שלישי) למציאות חדשה: מזרח תיכון שבו כל אויבי ישראל מוכים – וכעת גם איראן הרימה דגל לבן ונכנעה.
כמו רוחאללה ח'ומייני בזמנו, כך כעת הגיע תורו של המנהיג הקשיש, החולה והמנותק מהמציאות, עלי חמינאי, לשתות מ"כוס התרעלה" ולהסכים לכניעה, בניסיון נואש להציל את המשטר.
3+אין גרעין. אין מדעני גרעין. חצי מהמשגרים הושמדו. סמלי שלטון הופצצו. איזו השפלה. איזה כישלון מהדהד למשטר המולות. וישראל? ישראל קיבלה ערבויות אמריקאיות לכך שהגרעין לא ישוב לעולם – כתנאי להסכמה ל"הפסקת אש", שהיא בפועל הודעת כניעה של מדינה הגדולה פי 75 מישראל בשטחה ופי 9 באוכלוסייתה.
משטר המולות מצוי על זמן שאול, והכאוס האמיתי יתחיל ביום שאחרי, כאשר אזרחי איראן, תאבי החירות, יריחו את חולשת השלטון. ארבעים ושש שנות דיכוי קרובות לקיצן.
3+בעוד שמעון פרס חלם על "מזרח תיכון חדש" המבוסס על ויתורים טריטוריאליים ותמימות של "אם רק נוותר, אויבינו יתרצו", ראש הממשלה בנימין נתניהו עיצב מזרח תיכון חדש מתוך עוצמה. כפי שטראמפ דיבר על "שלום מתוך כוח" – כך גם כאן.
התיאום המושלם בין השניים מזכיר את השותפות בין צ’רצ’יל לרוזוולט במלחמת העולם השנייה. אוסלו וההתנתקות הולידו נהרות של דם ושנים של מלחמה; המערכה מול איראן נמשכה 12 ימים בלבד – ובמהלכה עוצב מחדש המזרח התיכון, בהובלת ישראל (השטן הקטן), אשר הביאה איתה את ארצות הברית (השטן הגדול).
3+היום כבר ניתן לומר בביטחון: ישראל אינה רק מעצמה אזורית, אלא שחקן גלובלי בעל מעמד אסטרטגי מעצב. צרפת ובריטניה התבוסתניות מתבוננות בעיניים כלות בשיתוף הפעולה חסר התקדים, בעוד שמנהיגיהן ובראשם מקרון ממחישים שוב שכניעה הפכה לאמנות צרפתית. פתטי.
ישראל מתקרבת אל סיומה של מלחמת העצמאות השנייה. ההלם של השבעה באוקטובר התחלף בתחושת גאווה עצומה – בעם ישראל, ברוחו, ובמנהיגיו השקולים, שידעו לנווט את הספינה בגלי המזרח התיכון ובין שרטוני הפילוג הפנימי.
3+כן, מילה טובה מגיעה גם לראש הממשלה נתניהו, שעמד מול לחצים בלתי נתפסים, הדף את הקולות התבוסתניים מבית, ועמד איתן למרות שניסו לשלול ממנו את הניצחון רק כדי להפילו. ההיסטוריה תבוא בחשבון עם הקולות האלה.
ועכשיו, כשהניצחון הושג, יש להתקדם לעבר השלמת המשימה: ניקוי רצועת עזה מארגון הטרור הרצחני חמאס ושחרור כל חטופינו. כך נראית אומה מנצחת. זהו ניצחון הרוח. זהו ניצחון האמונה בנצחיותו של עם.
