ככל הנראה, ההודעה של הנשיא טראמפ על הפסקת האש בין ישראל לאיראן הייתה אמורה לצאת בשלב מאוחר יותר. אך הנשיא, באופן שהעולם כבר רגיל אליו, הפתיע – ופרסם אותה על דעת עצמו, ללא תיאום עם אף גורם, כולל היועצים הבכירים שלו. כפי קרה בעבר גם עם ההסכם לשחרור חטופים.
הדבר החשוב והמשמעותי ביותר בפרטי הפסקת האש, הוא שישראל קיבלה ערבויות לכך שאיראן לא תחזור לפתח נשק גרעיני, ושאם תנסה לחזור – היא תוכל להגיב על כך באופן צבאי – בגיבוי ארה"ב. ככל הנראה ישנן הבנות עם האמריקנים שהממשל הזה לא יאפשר לאיראנים לחדש את המאמץ לפתח נשק גרעיני.

בנוגע לאפשרות לכרוך בהסכם הזה גם מתווה עם חמאס, שאולי יביא לשחרור גם החטופים מעזה: יש תקווה גדולה בישראל שזה מה שיקרה.
בירושלים מעריכים שחמאס לא יכול להמשיך עכשיו בלי איראן. הבעיה המרכזית היא – שיש סיכוי סביר ביותר שאף אחד לא סיפר זאת לחמאס.
צריך לזכור שמי שמנהל כרגע את העניינים בחמאס־רצועת עזה, אלה אנשים שהם לא בדיוק מדינאים – אלה מחבלים שהחלו את המלחמה כקצינים בדרג ביניים, ואופן החשיבה שלהם הוא לא תמיד רציונלי, במובן שבו אנחנו מבינים את המונח הזה.

אי אפשר להגיד בביטחון אם אכן מדובר כאן בתקוות שקיימות בירושלים ובוושינגטון, או במשהו שבאמת הולך להבשיל בימים הקרובים לכדי הסכם גם ברצועת עזה.
ראש הממשלה נתניהו ילך אולי להסכם חטופים זמני, ללא כניעה של חמאס. אבל כל דרישה של סיום המלחמה, תגובה בתנאי שחמאס יכנע ושראשי ארגון יוגלו. עם זאת, קשה להאמין שהתרחיש שחמאס יסכים לכך אפשרי. בירושלים ובוושינגטון יש אנשים שחושבים אחרת, יש לקוות שהם צודקים.
