רל"ב ("רק לא ביבי") מהדהד את סינדרום טראמפ (Trump Derangement Syndrome). בשני המקרים מדובר בשנאה יוקדת למנהיג, שבולטת הרבה יותר מאשר תמיכה חיובית באלטרנטיבה.
רל"ביזם זה לא ארגון או תנועה חברתית, אלא התגבשות של עמדה רגשית, ואפילו קבוצת זהות, שרואה בנתניהו סמל של שחיתות, פגיעה במוסדות דמוקרטיים, הסתה ופילוג חברתי.
3+חייזר שינחת מהחלל יתקשה למצוא ביסוס אמפירי להנחות אלו: לגבי שחיתות – אנחנו רואים איך תיקי האלפים קורסים בבית המשפט; לגבי פגיעה בדמוקרטיה – נתניהו מגיע מתפישה דמוקרטית רפובליקנית, הוא בעד איזונים ובלמים – ולכן הוא יוצא בצדק כנגד המבנה היוריסטוקרטי האנטי דמוקרטי שהתגבש בישראל בשנים האחרונות, מבנה שאין לו מקבילה אחת בעולם הדמוקרטי.
לגבי הסתה ופילוג חברתי – נתניהו הוא אדם ממלכתי שמקפיד מאוד על שפתו. כל שמאלני בפטריוטים יודע היטב, כשאשר הוא טוען – על יסוד התפישה המקובלת בשמאל – שנתניהו מקטב ומשסע, מיד פליישמן וזמרי דורשים להביא דוגמאות.
3+ואכן, גם אני וגם גיא מרוז התקשנו להביא כאלה, כי הן כמעט לא קיימות. האמת היא שנתניהו הרבה פחות מקטב מיריביו הפוליטיים. הוא שחקן פוליטי מיומן ביותר, אבל ממש לא יותר מקטב מיאיר לפיד ובוודאי שלא מיאיר גולן.
אז מה הסיפור כאן? הסיפור הוא ירידת ההגמוניה הישנה, והחרדה בקרב חבריה שנתניהו הוא בלתי מנוצח והוא מייצר תנאים לחילופי הגמוניה – כלומר להשתלבות ישראל השנייה בעמדות הנהגה.
3+הסיפור הוא גם היעדר סיפור מלכד להגמוניה הישנה, ולכן היא נדרשת להגדיר את עצמה, בהתאם לתיאוריה של הסוציולוג הנודע ארווין גופמן, בדרך של שלילת דמות יריבה לא באמצעות גיבוש אידיאולוגיה סדורה.
רל"ביזם מייצר סוג של קבוצת זהות, שמשקיעה מאמץ משמעותי בבניית דימוי מוסרי דמוקרטי ונאור, בניגוד לדמות האחר המאיים – ביבי, טראמפ, הביביסטים, וכו' (איך אמר רזי ברקאי – "לאחר שביבי ילך, נישאר עם הבעיה של הביביסטים"). כך הם בונים תדמית עצמית נבדלת ונעלית מהם במונחים של ערכים, סגנון ותרבות פוליטית. זה הבסיס הסוציולוגי של כל הסיפור.
3+האם הניצחון ההיסטורי על איראן והכשלון המהדהד של הרל"ביזם באולפני 12 ודומיו יוביל לשינוי בנקודה זו? לצד מכחישים סדרתיים (כמו ברק רביד – "לא יודע מה אמר, לא אמר, אני יצאתי בחמש" או עמוס ידלין וברק סרי), אתמול היה סוג של שינוי באולפנים וברשתות, כאשר כמה מאנשי התקשורת המובילים הודו ביושר בטעותם, ובכך שנתנו לרל"ביזם לפגום ביכולות המקצועיות שלהם כעיתונאים – ירון אברהם, דנה וייס, ביני אשכנזי, אטילה שומפלבי, עקיבא נוביק, ועוד.
האם ההכאה על חטא תחזיק מעמד רק כמה ימים ואז הם יחזרו לסורם? ימים יגידו.
