איזו עוצמה יש לעם הזה, אילו הישגים, איזו גאווה! כמה הפוכה הרוח של הציבור בשבוע האחרון מאולפני הפאניקה: עיתונאים מתיימרים להיות אסטרטגים, פרשנים שמסבירים לנו למה שום דבר לא יקרה – ואז הכל קורה.
כשטראמפ נבחר – מה קיבלנו? לא ניתוח, לא עומק, אלא מבט מזועזע של "איך זה קרה?" הם הסבירו כמה זה נורא, שזה בלתי אפשרי, שזו בדיחה מסוכנת. והיום? אותו טראמפ – מוביל מכה מפוארת ומשנה סדרי עולם על האויבת הגדולה ביותר של ישראל ושל המערב.
1+וגם אחד- שחקן כדורגל שהפך לפרשן ומאוד רצה שביידן יבחר, מי יודע אם זה היה קורה איפה היינו היום. והנה קושמרו, הכי טוב בלהוריד ולספר לציבור כמה השותפים שלנו בעצם פועלים לרעתנו.
והבדימוסים, אוי הבדימוסים. גיורא איילנד למשל: כמה בדיות, כמה תרחישים שגויים, כמה נבואות זעם. והמציאות, כמו תמיד, מתנגשת לו בפרצוף. שימו לתחזית שלו מיום שישי האחרון, כיממה לפני התקיפה.
1+ועוד איש שאסור לפספס – האופוזיציה שבכנסת ולא באולפנים, אבל נציג אמת של המציאות המקבילה: לפיד. והנה הוא בנאום לפני כחודש בכנסת, בנאום תוכחה לראש הממשלה. חבל לפיד, נתניהו אמר לך לחכות, קצת סבלנות.
וזהו חברים, זה כל הסיפור. כשהפוזיציה נכנסת עמוק לאולפנים, הם מגלגלים קונספציה ועוד קונספציה, ומתבלים בהמון לחץ, חרדה ותחושת אבדון. ובינתיים, ישראל בתפארתה, בימים הגדולים שלה, משנה את המזרח התיכון. עם ישראל חי!
