אנו נכנסים ליממה השמינית במלחמת המנע של ישראל-איראן, ובכינויו: עם כלביא. עד כה, רמת ההישגים לא נופלת מניצחון מלחמת ששת הימים. אומנם, מדובר במלחמה אחרת, ללא צבא יבשה (אם לא סופרים את אנשי המוסד באיראן…), ניצחון מסוג אחר, אבל לא פחות מרשים ומהדהד מ-67'. אכן, המלחמה טרם הסתיימה, קיימים סיכונים רבים ואסור להיכנס לאופוריה, אך ניתן כבר להצביע על הישגים בקנה מידה לא רק אזורי, אלא עולמי, ומתוכם לנסות ולהעריך ולהמליץ כיצד עלינו לסיים את המתקפה הזו? מה יבטיח את ביטחון ישראל לדורות? זו השאלה המרכזית, ובמאמר זה יוצגו מספר תרחישי התפתחות, והכי חשוב: מהן דרישות הסיום של ישראל מאיראן והעולם.
מטרת המלחמה, והערכת ההישגים
"עם כלביא" הוא שם פקודת המבצע שניתן למלחמת ישראל-איראן. המלחמה הזו, בהגדרתה המקצועית היא מלחמת מנע, שמטרתה היתה למנוע מאיראן יכולת גרעינית, ובשפה פשוטה: מניעת הגעתה לפצצות אטום ואיום קיומי על ישראל. בתרגום להישג מבצעי נדרש: השמדה או פגיעה קשה ביכולות הגרעין (ידע ומהנדסים, העשרה והמרה, הנשקה), באופן שיעכב לכל הפחות בשנים את הגעת איראן לפצצה, וזאת בנוסף להישגים נוספים נדרשים, ובהם: פגיעה ביכולות הטילים והמדוייקים (טק"ק, טל"ש, כטב"מ-ייצור התעצמות, וגריעה).
5+דמיון לא קטן ניתן למצוא גם ב "מבצע קדש" בסיני ב-1956, שגם היא היתה מלחמת מנע, שעה שבן גוריון החליט לצאת למתקפה ולכבוש את האי סיני, זאת בשל 3 סיבות עיקריות: הטרור שמצרים הפעילה (פדאיון), סגירת מצרי טיראן, הסכנה בהתחמשות מצרים בנשק צ'כי שיכל לשנות את מאזן הכוחות, ולהוות סיכון משמעותי לישראל. גם שם, היתה הצלחה פנומנלית, ובתוך כ-8 ימים הגענו להישגים מרשימים, כאלו שבן גוריון אף כינה אותם: "חלק ממלכות יהודה השלישית", אולם היא הסתיימה בנסיגת ישראל מכל שטחי סיני שנכבשו, וזאת בלחץ ארה"ב, בניגוד למעצמות דאז- אנגליה וצרפת שתמכו בישראל…איך שגלגל היסטוריה מסתובב לו. מבלי לסקור את הדומה והשונה ואת הלמידה האסטרטגית ממלחמות אלו, ראוי בכל זאת להתייחס לכמה נקודות במלחמה הנוכחית מול איראן.
הערכת ההישג עד כה
בשפה המבצעית והאסטרטגית, אחד התוצרים של הערכת המצב היא הערכת ההישגים עד כאן. מה עשינו? מה רמת האפקטיביות של הפעולות עד כה? מבלי לפרט את כל מהלכי התקיפות, אגע במספר תחומים עיקריים:
- מכת הפתיחה– הפתעה מצבית, הצלחה גדולה.
- יעדי פו"ש– הצלחה גדולה בפגיעה במפקדי משה"מ וצבא איראן,כולל מחליפיהם, וכן יועצים לחמנאי. הרשימה התרחבה, וניתן להניח שעוד תרחב (אמן כן יהי רצון). בנוסף, צה"ל פוגע ביכולות פו"ש (מפקדות ראשיות, אתרי קשר ושליטה).
- פגיעה באתרי הגרעין– פגיעות באתרי ייצור ואחסנה, העשרה והמרה, ובדגש לנתנז ואיספהאן, ועוד עשרות אתרים נוספים.
- פגיעה במוקדי הידע בתוכנית הגרעין– סיכולם של למעלה מ 10מדעני גרעין.
- ניטרול ההגנ"א- פגיעה קשה, ויצירת חופש פעולה אוירי מעל טהראן.
- פגיעה במערך הטק"ק והמדוייקים- גריעת כמות, יכולות הייצור, אחסון ושיגור.
- תקיפת אתרים אסטרטגיים (אנרגיה גז ונפט)– מעט תקיפות במאגרי נפט.
- תקיפת מוסדות שלטוניים– בניין הטלויזיה הממשלתית, מעט אתרי שלטון ופנים (מפקדת ביטחון הפנים).
- הגנה– גם בהגנת ישראל, יכולת מרשימה של ההגנה האוירית (האזורית והישראלית), בצד סיכול מקדים של מתווים התקפיים, ופעולה נכונה של פיקוד העורף.
5+הערכת ההישג: טובה, אך לא מלאה, יש עוד הרבה מאוד יעדים לתקיפה, וצורך בהעמקת ההישג.
מה לא נתקף עדיין? יעדים המהווים "קלפים אסטרטגיים" להמשך
- אתרי גרעין– אתר ההעשרה בפורדו. רכיבים רבים נוספים באתרים שנתקפו.
- פו"ש– המפקדים החדשים…חמינאי המהווה מטרה לגיטימית וברת תקיפה.
- אתרים אסטרטגיים– אתרי האנרגיה (גז ונפט), בתי הזיקוק, והאתר באי חארג'.
- חלל ולוויינות– גריעת יכולות.
- הצי הימי– זרוע אסטרטגית של איראן, גורם משמעותי ונדרש לפגיעה קשה, כולל צי הרפאים של מיכליות המבריחות נפט.
- מוסדות שלטון– הבסיג', בנקים, מפעלים וחברות המשוייכים למשה"מ, תעשייה ביטחונית גדולה, הפרלמנט האיראני.
- העמקת ההישגים בכל שאר יעדי התקיפה עד כה.
תרחישי ההמשך, סיכונים, אילוצים והזדמנויות
לפני שאנסה להעריך ובזהירות רבה, לאן המלחמה יכולה להתפתח, חשוב לומר מה לא. לאן אסור למדינת ישראל להיגרר:
הערת אזהרה: איראן היא מעצמה אזורית, עם יכולות רבות ומגוונת, שיוריות, אורך נשימה, ומסורת של יכולת עמידה ודימוי מעצמתי רבת שנים. עם זאת, הצלחת מתקפת המנע, בהחלט פוגעת ומערערת אותה, עד כדי חשש אמיתי של השלטון לשרידותו. ולכן, למה אסור לנו להיגרר?
5+- מלחמת התשה– מלחמת טילים מצד איראן, היכולה להתמשך ע"פ שבועות רבים, עניין הפוגע בחוסן, כושר עמידה, משאבי טיסה ומיירטים, נזקי גוף ותשתית, פגיעה כלכלית, שחיקת הלגיטימציה המדינית (והפנימית…).
- מלחמה אזורית/עולמית– הכנסת/כניסת שחקנים נוספים, יכולה לערער את המערכת, ולפגוע באינטרסים הישירים של מדינת ישראל.
- תפניות– כניסת סין או פקיסטן למלחמה בצורות שונות, הצטרפות פרוקסי, פריצה לגרעין. תפניות אלו לא ינותחו במאמר זה, אך נדרש להיערך אליהם.
מה כן? כיצד ממנפים את ההישגים הצבאיים לכדי יעד מדיני? מהו?
מצב סיום- זהו המצב הסופי אותו היינו רוצים לראות. ולאו דווקא בתצורת "תמונת ניצחון", אלא בהישגים אותם הדרג המדיני קובע, שיש להגיע אליהם, ומייד אפרט את המלצותיי.
מנגנון הסיום/אסטרטגיית היציאה- כיצד ניתן למנף את ההישג הצבאי ההיסטורי, לכדי הישג מדיני. המנגנון חייב להיות בהובלת ארה"ב, ובמעורבות נמוכה של 4 המעצמות (בכדי לתת תוקף חזק יותר): גרמניה, בריטניה, צרפת ורוסיה. מה יביא את איראן להסכים לתנאי ישראל? פשוט, אפקטיביות הפעולה הישראלית. ככל שהפעולה מוצלחת יותר, נוכל להכתיב תנאים טובים יותר למדינת ישראל. במצב הנוכחי, אפקטיביות הפעולה והצלחתה גבוהים מאוד, עד כדי שנשיא ארה"ב מדבר על "הסכם כניעה". עלינו למנף את הלחץ הצבאי למדיני, ולהגיע להישג המקסימלי הנדרש.
5+מהם תנאי ההסכם אותם מדינת ישראל צריכה לדרוש?
תנאי מקסימום, ככל הניתן הסכם כניעה (במסווה של הסכם כבוד). הצלחת המתקפה, בשילוב לחץ פנימי גבוה מאוד וחשש של המשטר מנפילתו, בתוספת החשש מהצטרפות ארה"ב, מהווים הזדמנות של פעם בדור, להגיע לאותו שינוי יסודי של המציאות האזורית (זוהי התכלית האסטרטגית) ואף העולמית.
5 הנקודות המרכזיות (שניתנות להרחבה)
- שלילת כל יכולת גרעין מאיראן. 0 יכולת! במתקנים ואמצעים, בחומרים, במוקדי ידע, ובכל שרשרת היכולת.
- מגבלות מהותיות על תוכנית הטילים והמדוייקים (טכנולוגיה, חומרים, אמצעי ייצור, בטווח ובכמות), באופן שלא יוכל לאיים על ישראל יותר.
- הפסקת מימון וציוד השלוחים וצבאות הטרור (חמאס וגא"פ, חיזבאללה, מליציות בסוריה ובעיראק, חות'ים).
- חופש תנועה ימי ואוירי מלא לישראל (מיצרי באב אל מנדב, ומרחב אוירי אזרחי חופשי).
- פירוק כח קודס- דרישה לפרק את כח קודס, שכל תכליתו הוא טרור וניסיון להשמיד את ישראל.
5+בהינתן הסכם על נקודות מרכזיות אלו, כולל ביטחונות מעשיים, ניתן לסכם את סיום המלחמה, ואם לא- כל האפשריות פתוחות, לא אלמן ישראל. אמל"ח נוסף, וכל היעדים שטרם הותקפו- ייכנסו לביצוע. נפילת המשטר, ושינוי היחס כלפי ישראל עם השנים, בהחלט מהווה דוגמא לתמונת ניצחון אסטרטגית אפשרית.
