עבדאללה השני, מלך ירדן, נאם ביום שלישי במשך כ-15 דקות בפני חברי הפרלמנט האירופאי בצרפת. אילולא היה זה נאום ארסי, מעוות ושיקרי, המשלב עלילות דם כנגד ישראל, בפני פרלמנט אנטישמי בחלקו, ספק אם היו נכתבות שורות אלו. אך כידוע מי שלא נלחם על כבודו במזרח התיכון – אינו ראוי לכבוד. אז יאללה- בואו נתעמת עם דבריו של עבדאללה.
כבר בפתח דבריו, בחר המלך להפנות אצבע מאשימה כלפי ישראל. הזכיר הוא תחילה את "המלחמה האכזרית באוקראינה" מבלי לציין מי התוקף ומי המותקף; ומייד עבר "למלחמה האכזרית בעזה" מבלי לציין מי התוקפן שטבח, אנס, התעלל ושבה אזרחים ישראלים, מטף ועד זקן.
4+רק מדינה אחת בחר הוא להאשים בפתח דבריו ולאורך כל נאומו – את ישראל, באומרו: "… ולאחרונה התקפות ישראליות על איראן, המאיימות כדי הסלמה מסוכנת במזרח התיכון ומחוצה לו". המלך כנראה שכח שהאיום האיראני – שיעי מכוון גם אליו! השכח הוא שהחמאס והאחים המוסלמים אינם אורחים רצויים בממלכתו, כפי שטרח להבהיר בעת האחרונה לנתיניו, "בני עמו".
כנראה שהשורות הבאות בנאומו מתארות היטב את מצבו, כפי שמשתקף בדברי רעייתו, שר החוץ שלו ואחרים: "שנאה ופילוג משגשגים", אובדן היכולת "להבחין בין טוב לרע, בין מה שצודק לאכזרי, זה יוצר קונפליקט". כך לדבריו, וכנראה שגם בראשו.
בדברו על ההיסטוריה הזכיר את מלחמת העולם השניה. לטענתו, אחרי המלחמה בחרו עמי אירופה לבנות "עידן חדש של שלום, בחרו בכבוד האדם על פני שליטה, בערכים על פני נקמה, בחוק על פני כוח…". נראה שהמלך שכח מה עשתה צרפת באלג'יריה בשנות ה-60-50 ומה עושה היא גם היום ביבשת אפריקה. התעלם הוא ממעורבותה של בריטניה במלחמות במזרח התיכון ובתרומתה לליבוי הסכסוך בו, יחד עם צרפת. הס מלהזכיר את מלחמת פוקלנד נגד ארגנטינה ב-1982, אי קטן באוקיאנוס שהבעלות עליו היתה במחלוקת, לכאורה. כיצד מתיישבים דבריו עם ניצול משאביה של אפריקה והאנטישמיות הגואה באירופה, גם אחרי השואה.
4+"בעקבות המלחמה, אירופה הגיעה למסקנה שביטחון אמיתי אינו טמון בכוחם של צבאות, אלא בכוחם של ערכים משותפים. שלום הנכפה בכח או בפחד לעולם לא יחזיק מעמד". בכל האולם לא היה אירופאי אמיץ אחד שיקום ויגיד למלך שאירופה טעתה. שכעת המגמה הזו התהפכה, עת אירופה בונה מחדש את כוחה. זאת לאור המראות והחששות מהדב הרוסי, הטרור הערבי-מוסלמי ועוד. האם שכח המלך שהשלום עם גרמניה, איטליה ויפן נכפה בכח, הרבה מאד כח!
אף אחד לא עידכן את המלך שנאומו לא רלוונטי לעת הזו, וטוב היה אם היה מעדכנו לשנת 2025. הרי, אם היה מודע הוא למצבה של אירופה כעת, לא היה אומר: "בחרתם להכיר בכך שמה שמאחד אתכם גדול בהרבה ממה שמפריד ביניכם". התוקף של אמירה זו מתפוגג, הדבק המלאכותי כבר לא ממש חזק כפי שהיה בתחילה, ונדון הוא לכליה בזכות האיסלאם, הערבים וארופאים מטורללים. ראו מה קרה עם בריטניה שפרשה מהאיחוד ב-2020, ומה עמדותיהן של מדינות מזרח אירופה, כדוגמת: הונגריה, פולין וצ'כיה בנוגע למדיניות קליטת מהגרים, פליטים ומסתננים, בדגש על המוסלמים.
4+המלך כרך ערכים של "כבוד, אחריות ורצון טוב" ככאלה שהנחו את ההיסטוריה הערבית והאירופאית. אך על איזה רצון טוב ערבי לאורך ההיסטוריה הוא מדבר, למעט הרצון לפגוע בזכויות היהודים ובחייהם?!
דיבר הוא על הערכים המשותפים לשלוש הדתות המונותאיסטיות: איסלאם, נצרות ויהדות. ערכים כ"רחמים, צדק ושיוויון. תורות מוסריות שהעברנו מדור לדור, כגון: כיבוד שכנינו, הגנה על ילדים ועל חפים מפשע, עזרה לעניים ולפצועים, הגנה על אדמתנו וערכים אחרים". בוודאי התכוון הוא ל"רחמים" שהפגינו מחבלי דאעש כלפי "הכופרים", "רחמי" השיעים כלפי הסונים, או הסונים בסוריה כלפי העלאווים. שמא התכוון לאינקויזיטורים בספרד, או לנאצים ועוזריהם ביחסם ליהודים באירופה ובצפון אפריקה? אולי התכוון ל"רחמים" שהפגינו הבריטים, הצרפתים, הבלגים וההולנדים כלפי האפריקנים שאותם חמסו באכזריות ולקחו לעבדים; ל"הגנה" על כמיליון וחצי הילדים היהודים שניספו בשואה; ל"כבוד" שנתנו הערבים המוסלמים לשכניהם היהודים בחברון, צפת ועיראק במהלך הפרעות. בוודאי ידע הוא להסביר מדוע לא נותרו כמעט יהודים בארצות ערב, הידועות ביחסן "המיטיב", המבוסס על "שיוויון וצדק", מבלי להזכיר את המילה שריעה- חוק האיסלאם. הידע הוא להסביר את היחס אותו מעניקים המוסלמים אלו לאלו על רקע שונות עדתית, צבע עור ואף מגדר?
4+טוען המלך כי "אמונתה של ירדן בערכים משותפים אלו מושרשת בהיסטוריה ובמורשת שלה, ומניעה את עקרונותיה הלאומיים הכוללים סובלנות וכבוד הדדי". בהמשך הזכיר הוא את דאגתה של ירדן למקומות המקודשים לאיסלאם ולנצרות מבלי לומר מילה אחת על היהדות. אולי משום (אי) הסובלנות שהפגינו הערבים והירדנים כלפי תושבי הרובע היהודי וכפר עציון, שנטבחו או נלקחו בשבי במלחמת השחרור? "הדאגה" לבתי הכנסת היהודים שנבזזו והוחרבו עד יסוד בכוונה תחילה בעת המלחמה? אולי עת ירה הלגיון הירדני לעבר שכונות ירושלים והפציץ את נתניה? אולי על "חופש הפולחן והדת" ש(לא) הוענקו ליהודים במקום הקדוש ביותר עבורם בעולם, תחת הכיבוש הירדני – בירושלים העתיקה? בל נזכיר את האיסור על תיירים יהודים לחבוש כיפה ולהעביר תשמישי קדושה בעת ביקור באתרי תיירות בירדן, לפני המלחמה האחרונה.
המלך טען בנאומו כי הגישה האנושית שנקבעה ב"תנאי עומר" שהורו למוסלמים לכבד ולהגן על כנסיות ירושלים, שלא לפגוע באף כומר, לא להרוג ילד אישה וקשיש, היתה כעבור אלף שנים הבסיס לאמנת ג'נבה – נו באמת?!
המלך טען בנאומו ש"העולם צועד לעבר דעיכה מוסרית" המודגמת בצורה הברורה ביותר בעזה. במקום לציין את טבח שמחת תורה, על זוועותיו שחוללו "אחיו" העזתים, בחר הוא להאשים את הקורבן. בפתח דבריו המזכירים את הטבח בשנת 2023, בחר לפתוח הוא דווקא ב"התקפות ופשיטות ישראליות על בתי החולים בעזה", תוך שהוא מציין את ההתקפות על 700 מתקני בריאות בעזה. זאת מבלי לציין, ולו במילה אחת, מה הביא לכך, מי אחראי לכך, מדוע פשטו חיילי צה"ל על בתי החולים ומה גילו בהם! תחת זאת המשיך הוא לסלף, לעוות ולהעליל על ישראל כמי שעושה "שימוש ברעב כנשק נגד ילדים", או הופכת עובדי בריאות, עיתונאים ואזרחים למטרות. כל זאת אמר מבלי למצמץ כהרגלו, אולי משום שנסמך על גנראלים ישראלים אבודים, או מפני שהשקר בדמו ובנפשו מוטמע.
המלך נוהג כגמל שאינו מבחין בדבשתו. אילולא כן, לא היה מעלה על בדל שפתיו את האמירה ש"אנו נמצאים בצומת דרכים הדורש בחירה בין כוח לעקרונות, בין שלטון החוק לשלטון הכוח…". מעניין מה היו אומרים על כך כ-80% מנתיני הוד מעלתו, שעל כידוני הצבא, כוחות הבטחון, המודיעין וסיוע מ"שכנים וידידים", שורד הוא על כסאו.
לקראת סוף דבריו, פונה הוא לחברי הפרלמנט ומבטיח להם כי יכולים הם לסמוך על ירדן כשותפה חזקה. אבוי למי שאת מבטחו נותן באדם זה ובממלכה, שאמנם שורדת כבר 79 שנה, אך לא בזכות היותה חזקה ועשירה, לידיעתו של "מלך העגבניה", כינוי גנאי שהוצמד לו על ידי בני עמו.
4+המלך מבקש מהקהילה האירופאית לנקוט בפעולה החלטית ומתואמת להבטחת הביטחון העולמי. מזכיר הוא את הצורך לסיים את המלחמה באוקראינה ועובר מייד לדבר על "הסכסוך הארוך וההרסני ביותר בעולם – הסכסוך הפלשציני הישראלי, בן שמונה העשורים". האם זהו הסכסוך הארוך וההרסני בעולם? האם שכח המלך את הסכסוך בין השיעה לסונה שנמשך מאז ראשית האיסלאם כמעט? על בסיס מה קבע הוא שהסכסוך בין "הפלשתינים לישראלים" אורך שמונה עשורים, אם בכלל לא היו קיימים אז ה"פלשתינים"? על בסיס מה קבע שזהו הסכסוך ההרסני בעולם, כשמצפון לממלכתו שוכנת סוריה החרבה שמיליונים בה ברחו, נפצעו ונהרגו במשך עשרות שנים? מעניין מה דעתו על הירושימה ונגסקי ביפן, או על ערי אירופה בתום מלחמת העולם השניה, אותה הזכיר בפתח נאומו זה?
המלך שב ומזכיר ש"לפלשתינים" כמו לכל העמים מגיעה הזכות לריבונות ולמדינה. שכח הוא לציין כי אשתו "פלשתינית" וילדיו חצי "פלשתינים", רבע בריטים ורק רבע האשמים. ירדן היא הבית בו גרים רוב אותם ערבים "פלשתינים" כלשונו, המהווים רוב מוחלט בממלכתו, ובעורקיהם דם "פלשתיני" לא פחות משל המלכה וילדיו. הזכות לחופש ולמדינה כבר ניתנה בימי המנדט הבריטי, שקרע את עבר הירדן המזרחי ונתנה, כפיצוי וסידור עבודה, לאבותיו של המלך. כעת מוזמן הוא להתמודד עם ריבונות העם היהודי, החופשי על אדמת אבותיו- היא ארץ ישראל מהים ועד הנהר!
בהמשך דבריו המתייחסים למאבק על ארץ ישראל, מאשים הוא את ישראל בהרס בלתי חוקי של בתים, מטעים ותשתיות "פלשתיניות", שעלולים להוביל "להרס גבולות מוסריים. ועכשיו כשישראל מרחיבה את המתקפה שלה, כך שכוללת היא את איראן, אין לדעת היכן יסתיימו גבולות הקרב הזה…". ראוי להבהיר למלך שאין דבר לא חוקי בלהרוס בית ותשתיות לא חוקיים, ואולי ראוי היה שייזכר בהיסטוריה של אביו וסבו, שלא היתה להם כל עכבה בלהרוס, להשחית ולבזוז רכוש יהודי לאורך שנות שילטונם בירושלים, יהודה ושומרון.
משפט הסיום בנאום המלך היה: "הסכסוך הזה חייב להסתיים, הפתרון היחיד שאנחנו יכולים ליישם הוא פתרון המבוסס על שלום צודק, משפט בינלאומי והכרה הדדית". על כך נאמר אמן, במהירה בימינו, כדברי נבואת ירמיהו: "בימים ההם תוושע יהודה וירושלם תשכון לבטח…". אז ירדן תהיה ביתם המוסכם של הערבים ה"פלשתינים", כפי שזו ממלכתם של בני משפחת המלוכה, בהם חוסיין בן עבדאללה וראנייה המלכה "הפלשתינית"– המיועד לכהן כמלך הבא, אם ירצה אללה.
