אני אומר את זה שוב, בוקר אחרי בוקר – כדי שבישראל יבינו את גודל ההחלטה. ביום השישי למלחמה, אנחנו בעיצומו של מהלך היסטורי. לא פחות. מלחמה כחול-לבן. החלטה צ'רצ'יליאנית של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו – מהלך בקנה מידה של בן-גוריון ולוי אשכול.
היעדים שהצבנו בתחילת הדרך – חיסול מנהיגי הצבא האיראני, חיסול יכולת השיגור של טילים, השמדה שיטתית של פרויקט הגרעין – הפכו תוך שישה ימים למציאות. זה קורה. אנחנו עושים את העבודה. נתניהו קיבל את ההחלטה – ואנחנו מבצעים אותה בכל הכוח, יום אחר יום.
טראמפ? כשהוא ייכנס, וארצות הברית תיקח את ההובלה – נתניהו יידע לתת את הקרדיט. אפילו את כתר הניצחון. הוא אמר את זה בעצמו בריאיון לינון מגל. אין לנו בעיה לחלוק תהילה, אבל כרגע – מדינת ישראל היא זו שעושה את העבודה.
והיעד? פשוט מאוד: כניעה מוחלטת. זהו. לא פחות. אלה היו המילים של הנשיא טראמפ – ואני מסכים איתן לחלוטין. איראן לא תהיה עוד איום על ישראל – וגם לא על העולם. לא יהיה שם גרעין. לא יהיה ייצור צבאי. מי שחושב שנסגור על זה בהסכם ונייר – טועה טעות קשה. יהיה לנו חופש פעולה מלא מעל טהראן עוד שנים רבות.

האם נפיל את המשטר האיראני? אני לא יודע. אבל כמו שראינו בסוריה, כמו שראינו בברית המועצות – זה קורה לבד. כשאתה יוצר את התנאים הנכונים – זה פשוט קורס.
אם הייתם אומרים לי לפני שבוע שנחסל את המדענים, נשמיד את נתנז, את אספהאן, את ראשי הצבא, ונטוס מעל טהראן – הייתי אומר: הלוואי. אבל זה בדיוק מה שקורה. ההישגים האלה – בעיניי – גדולים אפילו יותר ממלחמת ששת הימים.

תקשיבו טוב: בלילה, דובר צה"ל מודיע לשכונה בפרסית – עם חצי מיליון איש – "תתחילו לזוז". והם זזים. מי היה מאמין? זה לא ייאמן.
ומה הלאה? חמאס ייכנע, כמו חיזבאללה. אין ספק בזה. ישראל מוכנה לשלם מחיר כבד בשביל החטופים. אבל הקטרים – הם הבעיה. הכסף שלהם מזוהם. הם לא מבקיעים את הגול – אבל הם יכולים.

אני אגיד את זה בצורה הכי ברורה: כמה סוכני מוסד צריכים לקפוץ לשעה-שעתיים לדוחא, להוריד כמה ראשים של ראשי חמאס, להסביר לקטרים שגם דוחא כבר לא חסינה – ואז נתחיל להתקדם באמת. גם בנושא החטופים.
מישהו הכין את המלחמה הזו במשך שנים. מישהו תכנן, בנה, כיוון. ועכשיו – כשניתנה ההוראה לפרוץ – אנחנו קוצרים את הפירות. זה מהלך משנה מציאות. ומה שאנחנו רואים עכשיו – זה רק ההתחלה.

