הם עזבו הכל — עבודה, משפחה, שגרת חיים שכמעט הצליחה להתייצב — ונדחסו שוב אל מדי הזית המאובקים. בסוף השבוע האחרון, עם פתיחת מבצע "עם כלביא", צה"ל החל שוב לגייס מילואימניקים שיתגברו את הכוחות – ולמרות הקושי שבדבר והבשורות הקשות מהבוקר, נראה שבשטח הלוחמים מצליחים לשמור על אופטימיות ומורל גבוה.
ב-C14 ערכנו ראיונות עם לוחמי המילואים שסיפרו לנו על המצב בשטח, ואיך הם מצליחים לשמור על המורל הגבוה למרות המצב המורכב.
הלוחמים בדרום
ג', עזב אישה עם תאומים בגיל פעוטות מאחורה ויצא להגן על עם ישראל. הוא מוצב כעת באוגדת עזה, בגזרה הדרומית – ומספר: "הרוח חזקה – זכות גדולה להיות שותף במלחמת התקומה".
"הוקפצתי בשישי מוקדם בבוקר, בדיוק סיימתי להעביר את הילדים למקום בטוח סמוך לממ"ד, לארגן להם קצת דפים וטושים וספרים, קורנפלקס ומים למקרה של אזעקות ושהייה ממושכת, ואז המפקד התקשר ואמר שהוקפצנו", סיפר ג' על הרגע בו הוקפץ בסוף השבוע האחרון ללחימה.
4+"הרוח של הלוחמים חזקה מאוד, לא פשוט לעזוב את המשפחה, במיוחד בזמן כזה של אי ודאות ואזעקות, אבל זאת זכות גדולה להיות שותף במלחמת התקומה, בקימה של עם ישראל כלביא כמו השם הנבחר למבצע".
כשנשאל איך הם מצליחים להרים את המורל ברגעים הקשים, סיפר כי לצד הלחימה חסרה הפשרות הם מוצאים זמן גם ללמוד תורה: "כמובן שיש משימות מאתגרות ורגעים לא פשוטים, ואנחנו גם מתעדכנים על כל מה שקורה בעורף האזרחי, אבל כולנו פה ביחד, מבצעים מה שצריך, מתפללים, לומדים תורה כשאפשר, מדברים וצוחקים ובעיקר זוכרים את המטרה הגדולה שלשמה הוקפצנו".
4+בניגוד לג', חלק מהלוחמים נמצאים בשטח כבר מספר חודשים ומספרים על רגעים של תסכול ומלחמה שלא נגמרת. עם זאת, גם הם מבינים שצריך לבצע את העבודה, ומתפללים לחזור כבר לשגרה שמחכה בבית.
א', מאוגדה 36, גויס לפני מספר חודשים ומשובץ כעת בגזרה הדרומית. הוא שיתף בתחושותיו הקשות: "התגייסנו במרץ האחרון כחלק מההכנות לחזרה ללחימה ברצועה. לקח לדברים קצת זמן להתניע", סיפר על הרגעים המתסכלים בהתחלה, "דברים לא כל כך התקדמו כמו שציפינו, שנתחיל עבודה ישר וניכנס. אבל בסופו של דבר נכנסנו לעבודה, נתנו עבודה יפה, היינו בגזרת דרום הרצועה, אזור ח'אן יונס, כל מיני משימות של אבטחת צירים, עמדות שמירה".
4+"השבת האחרונה הייתה מורכבת, היינו בבסיס מסוים באזור דרום הארץ, באזור העוטף. ברגע שהתקבלה התרעה על התקפה שלנו באיראן, פינו אותנו במהירות מהבסיס", שיתף על תחילת המבצע אצל הלוחמים בשטח, "אמרו לנו בעצם להתפנות לשטח הפתוח ליד, מכיוון שהבסיס צפוי להיות מטרה".
"בהתחלה הביאו אותנו לשטח פתוח, זה שעה בערך, עוד לפני שהתחילו בכלל התקיפות מאיראן, אמרו לנו לקחת את הדברים שלנו ולעבור, לרדת לשטח הפתוח. לא להיות בקרבה של בסיס צבאי, כדי שלא נהיה בסכנה". לדבריו, "הייתה שבת מורכבת, קשה, לא הרבה שינה. אכלנו מה שבא ליד, שתינו מים, רוב הזמן לא קרים, היה חם ולא נעים".
לצד התנאים הקשים – הרוח חזקה כתמיד. "רוח הלוחמים בשטח תמיד גבוהה, המורל תמיד גבוהה, אני לא יכול להגיד שלהיות במילואים זה תמיד תמיד כיף. לבוא ולהיות עם החבר'ה, לתרום למדינה, להרגיש שאני תורם למאמץ המלחמתי פה ועושה דברים שהם קצת מעבר לשגרה".
"אצלנו בפלוגה, במקרים של שבירת מורל, בדרך כלל מדליקים מנגל, אנחנו לוקחים כמה סטייקים שאנחנו יוצאים לקנות בחוץ, מוציאים גיטרה, מתחילים לשיר קצת, להפיג את המתח", שיתף, "יושבים, צוחקים, מדברים, נהנים אחד מהשני, נהנים מהאווירה, מהזמן הזה ביחד. בסופו של דבר אנחנו צוברים חוויות".
לסיום אמר כי "השבת האחרונה – שלושה ימים שהרגישו שם כמו שבוע שלם. אבל בסופו של דבר אלה חוויות שנשארות איתנו. מחכים לחזור כבר לשגרה", חתם.
4+בגזרה הצפונית
א', לוחם שריון מחטיבה 8 שנמצא כבר למעלה מחודש במילואים בצפון, מספר על הריעות בין הלוחמים לצד המוסיקה שמרימה אותם ברגעי משבר. "הוקפצתי בתחילת מאי, עם תחילת "מרכבות גדעון". השבת עברה עם הרבה יותר דאגה לעורף ולמשפחה מאשר על עצמינו".
"הלוחמים מרימים את המורל אחד של השני", שיתף וחבריו הצטרפו לדבריו בהסכמה. לדבריו, תחושת התסכול מתעוררת לעתים אצל הלוחמים בשטח בזמן-שגרה: "אם נפריד רגע את התחושות של המלחמה מול איראן (שהחלה בסוף השבוע האחרון רק), כן מתחיל קוצר רוח אצל רובינו, תחושה של "יאללה תסיימו כבר את המלחמה". אנחנו טוחנים מילואים בלי סוף ויש תחושה שהמלחמה נמרחת בלי סיבה (מול חמאס)".
למרות התסכול שלעתים חווים, הם מצליחים להרים את המורל אחד של השני: "אם המורל ירוד, אנחנו מדברים אחד עם השני ועם חברים בעורף/משפחה. עוד דבר שעוזר זה לשמוע מוזיקה ולנגן ביחד".
במקביל לתקיפות העצימות בטהרן: מטח שיגורים לעבר ישראל
לוחם נוסף ששוחחנו איתו הוא א' מחטיבה 6, גדוד 8103. הוא גויס בסוף השבוע האחרון לגזרה הצפונית והשאיר מאחוריו אישה וילד כבן שנה. הוא מספר על מורל גבוה בשטח, ותחושת שליחות לאור המלחמה מול איראן שנפתה זה עתה: "כולם מבינים את גודל השעה ההיסטורית".
"הוקפצתי ביום שישי בשש וחצי בבוקר, אחרי לילה שכמעט לא ישנתי בו, לקחתי את אישתי והבן, התארגנו ונסענו להורים שלה. משם עליתי על אוטובוס שלקח אותי לימ"ח שלי בצפון, השבת עברה בהתרוממות רוח, למרות שהיינו בשטח והתחלנו אימונים, כולם מבינים את גודל השעה ההיסטורית, ואת הזכות להיות שותפים בישועה הגדולה של עם ישראל", סיפר.
4+"כשקשה, מדברים עם חברים ואתה מגלה שאתה לא לבד, לכל אחד יש משפחה מאחוריו, הורים, אישה וילדים, שאתה יודע שכולם באותה סירה זה כבר מקל", שיתף, "בנוסף, גודל השעה זה אחד הדברים שמחזקים אותנו ואנחנו יודעים שאנחנו עושים משהו גדול, אנחנו מרגישים שליחות גדולה מאד במה שאנחנו עושים, ומוכנים להישאר כמה שצריך רק כדי להביא את הניצחון לעם ישראל ושכל העולם יידע שעם עם הנצח לא מתעסקים".
"חשוב להגיד, שאנחנו רואים בעיניים את חזון הנביאים מתגשם, ורואים איך הקב"ה נמצא ממש בתוכנו, משגיח ושומר עלינו, ואנחנו בטוחים שננצח", חתם את דבריו.
