נזכור אותך לעד: אלפים הגיעו ביום שלישי האחרון לחלקה הצבאית בבית העלמין סגולה כדי ללוות בדרכו האחרונה את גיבור ישראל, סמ"ר ליאור שטיינברג ז"ל, בן 20 מפתח תקווה, חובש קרבי בחטיבת גבעתי.
חדשות 14 | התקרית הקשה בג'באליה: סמ"ר ליאור שטיינברג, סמ"ר אופק ברהנה וסמ"ר עומר ואן גלדר נהרגו בפיצוץ מטען#החדשות@MaggieTabibi @BittonRosen pic.twitter.com/JbsFOsDANp
— C14 (@C14_news) June 3, 2025
ליאור נפל בקרב בג'באליה שבצפון רצועת עזה, יחד עם חבריו ליחידה סמ"ר אופק ברהנה (20) וסמ"ר עומר ואן גלדר (22), שנהרגו מפיצוץ מטען חבלה. הוא הותיר אחריו את הוריו, אורלי ואנטון, ואת אחותו הבכורה שירה.
בפרויקט מיוחד של C14, ליווינו את חבריו הקרובים של ליאור – שבכאב ובאהבה חלקו איתנו את הזיכרונות, התכונות, והרגעים שיישארו איתם לתמיד.
6+"היה מרים לכולם חיוך על הפנים"
חברו הטוב, גיא בן עזרא אמר: "ליאור היה בן אדם עם שמחה, זאת תכונה שהכי כבשה את כולם, את כל הסובבים סביבו. כל מקום שהיה הולך – היה מרים לכולם חיוך על הפנים. היה אהוב על כולם. היה נותן מעצמו תמיד לחברים".
"זיכרון אחד שיש לי ממנו? יש כל כך הרבה זיכרונות, ברמה שאני באמת לא יכול לתאר לאף אחד. זיכרון שהכי עולה לי לראש זה דבר שהיה לאחרונה – נסענו לקמפינג, החברים הקרובים. אני וליאור בדיוק הלכנו לחפש עצים למדורה, מצאנו שתי כיסאות שיזוף בדרך ופשוט הסתדרנו. לא היו אוהלים, לא היה שום דבר. כל אחד מהחברים – אחד ישן על מחצלת, השני על כיסא. אני והוא – יחד, על כיסא שיזוף – כל הלילה".
6+"אהבה אפלטונית ללא תנאים"
עמית בן דוד נפרד בכאב: "התכונה שהכי ייחדה את ליאור היא נאמנות. בעולם כזה – הוא חשב רק על החברים שלו. הייתה לו אהבה אפלטונית, ללא תנאים".
"הזיכרון הכי מתוק שלי עם ליאור – אני וליאור אהבנו תמיד להכין סטייקים, שנינו יחד. בגיל 16 הכנו אצל ליאור בבית סטייקים, והוא הכניס חתיכה לפה והתגלגל על הרצפה עם הכלב שלו – שהכלב קפץ כל הזמן על הסטייק. שנינו כל כך צחקנו והתפוצצנו על הרצפה. אני כל כך אוהב אותו".
6+"תמיד היה מאיר אותנו עם האופטימיות והחיוך"
חברו תומר ביבר אמר: "ליאור היה ילד זהב. תמיד היה קליל, זורם, מתחשב בסביבה, חברותי. אין בן אדם שהיה מדבר עם ליאור – והיה יכול שלא להתאהב בו.
תמיד ליאור היה מאיר אותנו החברים עם האופטימיות והחיוך שלו, שתמיד היה גם ברגעים הפחות טובים. ליאור לימד אותי שמחה – ותמיד היה יד תומכת".
6+"יש לי יותר מדי זיכרונות מליאור, אחרי כל כך הרבה שנים שהוא כמו אח בשבילי. אבל אחת ספציפית שיש לי – היא הטיול שעשינו לצפון (התמונה עם הנוף לכנרת). אני, ליאור וחבר נוסף – כשעוד היינו מלש"בים והרגשנו את החופשיות והקלילות שליאור תמיד היה מרגיש. התקופה של הטיול הזה הייתה התקופה הכי יפה בחיינו. אזכור אותך לעד, ליאור".
6+"החבר שכל סופ"ש חיכינו שיחזור"
רוי פלח נפרד גם הוא בכאב: "התכונה לדעתי שהכי בלטה אצל ליאור – זה שהוא היה מכניס אור לכל מקום. הוא היה החבר הזה שכל סופ"ש אתה מחכה רק שהוא יחזור, ואמא שלך שואלת אם הוא חוזר או לא – שכל החברים חוזרים הביתה.
כי הוא פשוט היה הופך את הסופ"ש הזה – לסופ"ש מהנה בכמה רמות".
"זיכרון ספציפי שיש לי מליאור, זה שלא משנה מתי ובאיזו סיטואציה, גם אם סיטואציה רצינית, שמחה, עצובה או סתם באמצע שיעור בבית ספר – היו מצטלבים לנו המבטים ופשוט היינו מתחילים לצחוק כמו ילדים קטנים ולא יכלנו לעצור את זה. זה קרה לנו כל כך הרבה, ובאמת קשה לי בכלל לחשוב שאין לי את הבן אדם הזה איתי יותר".
6+"לא היה בו טיפה של רוע"
לסיום, רוי אפריים נפרד: "התכונה שהכי בלטה בליאור לדעתי – היא טוב לב. לא היה בילד הזה טיפה של רוע. הוא לא מסוגל לפגוע בזבוב".
"תמיד רדף צדק, ניסה שיהיה טוב ולתקן את מה שרע בעולם – אם זה אנשים שמציקים לילדים קטנים מהם בבית ספר, או סתם להיות נחמד לאנשים השקופים.
הוא תמיד ניסה ליצור אווירה טובה בכל מקום שהגיע אליו – וזה מעיד על טוב הלב שלו".
"זיכרון שהכי זכור לי מליאור – היה טיול שעשינו לרמת הגולן עם תומר. נסענו לגבעת יואב שצופה על הכנרת, והיינו שם יומיים שלמים, טיילנו גם בעמק המעיינות, אכלנו אוכל טוב כל הזמן ובעיקר היינו ביחד, לבד. בלי טלפונים, בלי הסחות דעת – רק שלושתנו עם עצמנו, חיים את הרגע. בדיוק כמו שליאור אהב – להנות מהרגע כמה שאפשר".
6+