לפני מספר ימים, מצודת זאב הותקפה, כאשר פורעים מהשמאל פרצו למטה ההיסטורי של הליכוד והשאירו הרס מאחוריהם. לא סתם הפגנה, שלטים, קריאות – אלא אלימות. היה שם ונדליזם, תקיפת שוטרים שאחד מהם שבר את ידו, פציעה של עובדת מבוגרת. אירוע חמור, מתוכנן ומסוכן – אבל בשידורי החדשות? אין זכר לאלימות. הפורצים הם מוחים, והמשטרה היא האלימה.
אם לא שמעתם על גודל האירוע והנזק – זה לא במקרה. התקשורת בחרה להשתיק ולצייר את זה כמחאה רגילה. לא כותרות, לא פושים, לא דיונים באולפן. עכשיו תדמיינו תסריט הפוך: אם פעילי ימין היו פורצים למטה של מרצ או העבודה – כל ערוץ היה עולה לשידור מיוחד. והכותרות? "טרור פוליטי", "פיגוע בדמוקרטיה" ואפשר להמשיך לדמיין.
כשזה בא מהכיוון הנכון פוליטית – מערכת המשפט מתגייסת לטובת הפורעים. עברו מספר ימים, ובחסות השתיקה בית המשפט שחרר אתמול את כלל העצורים מהפריצה למטה הליכוד. שמעתם? כולם. בניגוד לעמדת המשטרה. אף אחד לא ייתן את הדין.
ושוב שואלים למה הימין לא סומך, למה מפגינים מול בית המשפט, למה מדברים על אכיפה בררנית. זו לא "תחושת קיפוח" – זו שיטה. אם אתה מהימין – אתה עבריין. אם אתה מהשמאל – אתה "לוחם דמוקרטיה". אז אל תשאלו למה הימין צועק, תשאלו למה כל השאר שותקים. ושתיקה – היא לפעמים החטא הכי גדול.
