נתחיל מהסוף: עזה ממולכדת. הפסקת האש שחתמה ישראל מול המתווכים הבינלאומיים נוצלה על ידי חמאס להכנת שטח הלחימה. צירים, בתים, פירים, מנהרות – הרצועה כולה הפכה למלכודת מוות.
הבעיה העמוקה ביותר היא שבפיקוד הצבאי טרם הפנימו את המציאות: נקודת המוצא בכל תמרון חייבת להיות כניסה לזירה ממולכדת. לכן, על צה"ל להפעיל את כל האמצעים והיכולות שברשותו לחשיפת מטענים ומלכודות, אחרת נמשיך – חלילה, לספור עוד ועוד קורבנות.
1+נכון להיום, בצבא עדיין מתייחסים לחמאס כארגון גרילה. אבל גרילה לא מפעילה רחפנים תוקפים – מדובר ביכולת צבאית לכל דבר. צה"ל, שנכשל שוב ושוב לאורך המלחמה בהערכת האויב, חייב להיכנס כעת לחלק הזה של הלחימה בענווה, עם הרבה יותר סימני שאלה.
ראו את התקרית הקשה בג'באליה, שלשום. שלושה לוחמים נפלו, שניים נפצעו. דובר צה"ל חשף אתמול כי מחבלים יצאו מפיר מנהרה – בשטח שטוהר, כביכול, לא פחות מארבע פעמים. איך ייתכן שבשנה ושמונה חודשים של לחימה עדיין קיימים פירים פעילים? המחבלים יצאו באין מפריע, הניחו לא פחות מ-20 מטענים בזירה ממולכדת. כעת דמיינו תרחיש שבו אותה זירה מתפוצצת על שיירת לוחמים. זה היה מסתיים באסון כבד, כזה שצה"ל היה מתקשה להסביר.
1+שלושה ההרוגים מאסון ההאמר – זה מחיר כבד מדי. אחרי תקופה כל כך ממושכת של לחימה, שבה כבר היינו אמורים להכחיד את ארגון הטרור חמאס, כל אובדן נוסף צורב עוד יותר.
המציאות היא שאנחנו לא מתמרנים מספיק. וצבא שעומד – הוא צבא פגיע. הדרך לצמצם פגיעה בכוחותינו מתחילה ונגמרת בהפעלת עוצמת אש. לזרוע היבשה יש את היכולות. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא – למה מחכים שם?
