מה זה משנה לבן האנוש אם שמו של ה"סטרא אחרא" הינו "לוציפר" או "סמאל", אם קוראים לו בערבית "איבליס" או "אלשיטאן"? למי באמת משנה שמו של השטן כל עוד מטרתו אחת היא – להזיק ולהמית בני אדם.
על אותו המשקל, מה זה משנה מה שמה של מפלגה, תנועה או ארגון, המחליפים שמות בהתאם לזמן ולמקום המאפשרים את פעולתם, שחרטו על דגלם את השמדתם של יהודים ברחבי העולם וחיסולה של מדינת ישראל כביתם הלאומי?
מה ההבדל בין שתי כנופיות פשע יריבות ואכזריות, המעוניינות להשיג שליטה מלאה על איזור מסויים לצרכיהן ומימוש שאיפותיהן, כשבעבור האזרח התמים ושומר החוק שנפגע, אין הבדל במבחן התוצאה? על אותו משקל, מה זה משנה לאזרחי מדינת ישראל הציונים, מה ההבדל בין ארגון טרור אחד למשנהו, כל עוד יעודם ושאיפתם ביחס לקיומה של מדינת ישראל זהה- השמדה?
1+במחשבה אחורה
לאורך ההסטוריה של עם ישראל רבים המקרים בהם הלכו יהודים שולל אחר הבטחות הגויים, חלקם פשוט סירב להאמין לכוונתם הטהורה והאמיתית. אחרים חיו בקונספציה וסירבו לקלוט מה באמת קורה סביבם. היו גם אלו שחשבו שרפיסות, כניעה ואפילו שכנות טובה ומועילה לחברה יאפשרו להם להרוויח זמן ואיכות מחייה.
כדוגמא בן ציון גרשון ז"ל, הרופא והרוקח במרפאת "בית הדסה" בחברון שהגיש עזרה רבה לחולים, יהודים וערבים, ונרצח באכזריות רבה, יחד עם בני משפחתו, בידי שכניו; כדוגמת אותם תושבי העוטף שנהגו לסייע לפועלים העזתים ומשפחותיהם, או הסיעו חולים לטיפולים מצילי חיים בבתי החולים הישראלים, אך דבר מזה לא עמד לזכותם עת נטבחו ב-7 באוקטובר 2023 או נרצחו בשביים.
בארץ ישראל, כמניין שנות המאבק בערבים, כך מניין שנות הקיטוב בין התמימים למפוקחים. בכל עת צרה לישראל טוענים התמימים, שחושבים כי אילו רק היינו קצת יותר כנועים, מכילים וותרנים – היינו נמנעים מפרעות, טבח ואסונות נוראים. מנגד ניצבים "המפוקחים", אליהם מצטרפים אלו שאיבדו את תמימותם עת פגשו פנים אל פנים את השטן, ואף שילמו מחיר בסבל, יגון ודם.
המפוקחים בעקבות טבח ה-7 באוקטובר הם האחרונים שהתעוררו. קדמו להם דורות של יהודים, לאורך שנות המאבק הלאומי על ארץ ישראל, שחשבו כי ישנו "אי שם פה בסביבה" רוב ערבי מוסלמי לאומני או דתי מתון, שעמו ניתן להגיע להסדרים מדיניים, שיאפשרו את קיומה ושרידותה של מדינת היהודים על פיסת אדמה, מצומצמת ככל שתהיה, בגבולות ארץ ישראל.
1+האם ישנו הבדל מהותי בין הפת"ח לחמאס? מי שיקרא את אמנות שתי תנועות הטרור הללו יגלה שמבחינת התוצאה הסופית ביחס ליהודים בארץ ישראל- ישנה הסכמה מלאה ביניהן: חיסולה של מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי. ההבדל בין התנועות, כפי שבא לידי ביטוי באמנותיהן, הינו בכך שהחמאס אוחז בתפישה דתית של הסכסוך, המשלבת תפישות אנטישמיות ולאומניות נגד יהודים, השוללות כל ויתור על שטח והישארות של יישות יהודית ריבונית ועצמאית בגבולות ארץ ישראל.
להבדיל, הפת"ח מחזיק בעמדות לאומיות חילוניות, המציגות את הסכסוך כמלחמה בין שני עמים ומבחין בתוך כך בין יהדות לציונות. בעוד שהחמאס נוקשה, ישיר ודבק בעמדתו הבלתי מתפשרת, נוקט הפת"ח בגישה פרגמטית יותר, שהביאה אותו לחתימה על הסכמי אוסלו, להסדרים עם מדינת ישראל ולהתקדמות מעשית בהשתלטות על שטח, כולל פינוי ישובים יהודים וחבלי ארץ.
בעוד החמאס רוצה הכל ואומר את האמת במישרין, פועל הפת"ח, מאז ימיו של המחבל יאסר ערפאת ימ"ש, ב"שיטת הסלמי", צעד אחר צעד. זאת תוך שימוש בהונאה והטעיה מהרמות האסטרטגיות ועד הטקטיות, המוליכות שולל רבים מאזרחי ישראל היהודים, כמו גם רבים מאזרחי ומנהיגי מדינות המערב, שאינם מוסלמים או ערבים ועל כן מתקשים הם להבין את שורשי האמונה, התרבות, המחשבה המדינית והתכלית הסופית שלהם.
אשליית התפישות הערביות -מוסלמיות המתונות, מפילה ברשתה את התמימים מקרב בני עמנו היהודים בפרט, עוד טרם הקמת המדינה וכניסתן של מפלגות ערביות לכנסת ישראל ולמגרש הפוליטי – המקומי בה.
כשם שמאבקי כוח בתוך החברה הערבית הביאו להקמתם של ארגוני טרור שונים, שהתפצלו אלו מאלו ואף שחטו באכזריות רבה האחד את השני, לא פחות מכפי שפגעו הם בישראלים, כך קמו יריבויות פנימיות בחברה הערבית בדורות קודמים. יריבויות שהשלו את היהודים בכוונות מתונות לכאורה של מי מהצדדים הערבים- מוסלמים, בעיתות וזמנים מסויימים, מתוך אינטרסים הנכונים לשעתם ביחס לעתיד וטיב היחסים עם היהודים.
רבים מהיהודים לא באמת טרחו ללמוד, להבין ולהפנים את הערבים על אמנותם, תרבותם ומנהגיהם. לא העמיקו הם בהבנת מארג הנאמנויות בעולם הערבי והמוסלמי בפרט, כמו גם בתפישות המסורתיות שעודן שולטות ומוצאות ביטוי בפתגמים ערבים כגון זה: "אַנַא וַאַח’וּי עַלַא אִבְּנ עַמִי וַאַנא וַאִבְּנ עַמִי עַלַא אְלְעַ’רִיב (אני ואחי נגד בן דודי, ואני ובן דודי נגד הזר).
כך לדוגמא היה עוד בטרם הקמת המדינה, כשיהודים טעו לחשוב שבעימות בין שתי המשפחות הערביות נשאשיבי וחוסייני, ניתן יהיה למצוא שותף אחד "ראציונאלי", עמו ניתן להתנהל בכבוד. צד אחד שבבוא היום גם ירתום את הציבור הערבי למטרה היהודית הנעלה, של השכנת שלום וקיום יחסי אחווה. אולי אף יסכים הוא בטובו, להקמת המדינה היהודית בארץ ישראל, לצד זו הערבית "פלסטינית", מתוך הבנה, הכרה והשלמה.
לימים כתב ההסטוריון פרופ' בני מוריס, כי יחסן של שתי המשפחות כלפי המפעל הציוני, היה זהה בבסיסו- שלילה מוחלטת של רעיון חלוקת הארץ. אם חשבתם לתומכם שרק משפחת חוסייני הביעה עמדות קיצונית ביחס ליהודים, כנראה בשל הכרותכם עם דמות המופתי חאג' אמין אל חוסייני, ששיתף פעולה עם הנאצים, ראוי שתכירו את הנשאשיבים. אלו לא תיכננו בעבור היהודים עתיד טוב ובטוח יותר, כפי שניתן ללמוד מאימרות מנהיגם: "אם אבחר כנציג, אקדיש את כוחי יומם ולילה לחיסול הפגע והאיום של הציונות". כך מצוטט ראע'ב נשאשיבי כבר ב-1914 בספרו של פרופ' מוריס.
לאחר פרעות תרפ"ט (1929) אמר אותו נשאשיבי בראיון לסופר צרפתי ששאלו מדוע נרצחו יהודים זקנים מבני היישוב הישן, שלא הזדהו עם הציונות ולבטח לא איימו על הערבים בחברון ובצפת: "במלחמה כמו במלחמה, לא הורגים את מי שרוצים, אלא את מי שמוצאים, בפעם הבאה לא נפסח על אף אחד, צעיר או זקן". גם בחלוף קרוב למאה שנים נשמעים הדברים מצמררים והיו למוחשיים בעבור תושבי הנגב המערבי. באם יש מי שסבור לתומו שהרעיונות הרצחניים הללו, הינם נחלת העבר וכי מי שהחזיק בהם היו ערביי רצועת עזה החמאסניקים – ראוי שיתעורר ויפנים שזהו המצב ביהודה ושומרון, בסוריה, ירדן, מצרים, לבנון וכל המזרח התיכון.
דוגמאות נוספות לתמימות המאפיינת את היהודים ביחס לעמדות הערבים, הינה בעצם מתן הלגיטימציה לתנועת "האחים המוסלמים" לפעול במדינת ישראל, תחת שמות שונים ובהנהגה כזו או אחרת. אולי מתוך מחשבה מוטעת שישנו פלג אחד קיצוני יותר ממשנהו ביחסו לעצם קיומה של מדינת היהודים, או אולי בשל חלוקתם הגאוגרפית לפלג צפוני ודרומי?
ישראל מאפשרת את דגל אש"ף שנאסר בירדן: מי שומר על הריבונות?
כיצד ייתכן שבמדינות ערביות שכנות נאסרה פעילות האחים המוסלמים אך בישראל מותר הדבר? האם יש מחשבה שמישנת התנועה האיסלאמית תשתנה ותאפשר את קיומה של מדינה יהודית בלב המזרח התיכון בפרט ובעולם ככל, לאחר שהאסלאם ימשיך במסע כיבושיו והתפשטותו? האם יש מי שחושב שאם קוראים למפלגה רע"ם או בל"ד והעומד בראשה הינו דוקטור שנשבע את שבועת הרופאים וחיוך "מתקתק" מרוח לו על הפנים, אזי התוצאה ביחס ליהודים ולעצם קיומה של מדינת ישראל כמדינת היהודים תהיה שונה ברבות השנים?
לסיכום
עצם קיומן של מחשבות או חזון, לפיהם יש עם מי לדבר ולעשות שלום בן קיימא בצד הערבי- מוסלמי, יכולה להחשב כרעיון משיחי שקרי. כזה שעודנו מפעם בקרב אזרחים ישראלים תמימים מהשמאל שטרם התפקחו. אלו המכנים דווקא את הרואים דברים נכוחה "משיחיסטים", בלשון גנאי, מבלי להבין כי "הפוסל במומו פוסל". שהרי הרעיון המשיחי היהודי מתממש מול עינינו בהתהוות הציונות, דרך הקמתה של מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, היא הארץ המובטחת, אליה עולים בני עמנו לאחר 2000 שנות גלות, כדברי הנביאים וגם ראש הממשלה הראשון ובעל החזון, דוד בן גוריון.
אילולא כן, כיצד יחשבו שיחרור ירושלים, יהודה ושומרון מהכיבוש הירדני, או חידוש ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, באותם מקומות המוזכרים במקורותינו בשמם, בהם צעדו, פעלו והתיישבו אבות אבותינו, טרם נטבחו או הוגלו בכוח לנכר. כעת, כולנו חלק מהתגלמות המעשה הציוני הלכה למעשה, מעצם הישיבה והאזרחות במדינת ישראל. שהרי כבר אמר שמעון החשמונאי "לא ארץ נכריה לקחנו ולא ברכוש נכרים משלנו; כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה; ואנחנו, כאשר הייתה לנו עת, השיבונו את נחלת אבותינו".
עתה, יש לודא שבתכניות החינוך לבתי הספר ישולבו לצד שיעורי התנ"ך גם שיעורי מולדת, באופן שיחזקו יחדיו את התודעה היהודית -ציונית וזכותנו על הארץ. על כך יש להוסיף לימודי ערבית וערבים – להכרת הסביבה בה אנו חיים, פועלים, חולמים ולוחמים.
