הדרך בה מצא את מותו יחיא סינואר, ראש מחבלי החמאס ברצועת עזה, הזכירה לרבים מחובבי ההיסטוריה (והקארמה) את הדרך בה מצא את מותו עבד אל-קאדר אל-חוסייני. מי שהיה מפקד "צבא הג'יהאד הקדוש" שמנה כ-3,000 חיילים, מנהיג הכוחות הערבים באזור ירושלים במלחמת העצמאות ובן אחיו של המופתי של ירושלים, שיח' חג' אמין אל חוסייני, שנודע בקשריו עם הצורר הנאצי.
עבד אל-קאדר אל-חוסייני החל את דרכו כטרוריסט, עת ארגן נערים מתנועת הצופים וצרפם לארגון טרור בשם "היד הירוקה" ב-1935, בהשראת "כנופיית היד השחורה" הידועה גם בשם "כנופיית עז א-דין אל-קסאם". ארגון 'היד הירוקה' היה מורכב מוותיקי ההתקוממות הערבית של 1929 ופעל בעיקר נגד יהודים, במתווה דומה לחבורות השודדים שפעלו בעבר באזור ירושלים. בשנים שלאחר מכן צבר אל-חוסייני ניסיון צבאי כטרוריסט מתחיל במרד הערבי. כך למשל ב-7 במאי 1936 יצא מירושלים, עם אנשי ארגון "צבא הג'יהאד הקדוש", כדי לתקוף כלי רכב שנסעו בכביש ירושלים–יפו.
3+בדומה לסינואר גם אל-חוסייני חווה מעצר, שחרור בטרם עת וגירוש כ"קרש קפיצה" להנהגה. סינואר כידוע היה כלוא בישראל וזכה להשתחרר ב"עסקת שליט" לרצועת עזה בה קנה מעמד ואחיזה. אל-חוסייני נאסר על ידי הבריטים בשל מעורבותו במרד הערבי, שוחרר בערבות וברח מהארץ לעיראק, בה מצא מקלט. בשנת 1938 חזר לארץ ישראל ומונה, על ידי הוועד הערבי העליון, למפקד אזור ירושלים.
כשנה לאחר מכן, ב-1939, אחרי כישלון המרד הערבי, ברח הוא שוב לעיראק. שם נעצר ב-1941 והואשם ברצח פח'רי נשאשיבי, מנהיג מתנגדי המופתי בארץ שהגיע לביקור. לאחר שהעדים במשפט חזרו בהם מעדותם, שוחרר אל-חוסייני וגורש לערב הסעודית, משם עבר למצרים ב-1946. אל-חוסייני חזר בדצמבר 1947 לארץ, כדי לעמוד בראש "צבא הג'יהאד הקדוש".
עיקרי פעולותיו כמפקד מחוז ירושלים, שהתרכזו בפיגועי טרור, חבלה והתקפות על שיירות במרחב ירושלים- חברון והכפרים הסמוכים, כדוגמת קרב "שיירת נבי דניאל", הקנו לו מעמד רם, מכובד ואף מיתולוגי, כראשון ובכיר המפקדים הערבים "פלסטינים" בקרב הערבים המקומיים, כפריים, עירוניים וזרים כאחד. בדומה לו כך גם סינוואר קנה את מעמדו בזכות תוקפנותו, אכזריותו ופגיעתו במרקם האזרחי.
3+בדומה לגישתו הבלתי מתפשרת של סינוואר וחבר מחבליו, לשלילת זכויות היהודים בארץ ישראל, כך הייתה גם גישתו של אל-חוסייני. זו נלמדת מתשובתו להצעת שביתת הנשק במהלך מלחמת העצמאות, ב-25 במרץ 1948: "רק בכוח החרב תיפתר שאלת ארץ ישראל. אנו דורשים שכל היהודים, עד האחרון שבהם, יצאו מארץ ישראל. ולאן ילכו? אין זה נוגע לנו. העולם גדול למדי לקלוט 600 אלף יהודים". על תפישתו ניתן ללמוד גם ממכתבו לבנו, פייסל אל חוסייני, לימים השר לענייני ירושלים ברשות הפלשתינית: "אדמת האמיצים הזאת היא אדמת אבותינו. על האדמה הזאת אין כל זכות ליהודים. איך אוכל לישון בעוד האויב עליה? דבר-מה בוער בלבבי. מולדתי קוראת".
קווי דמיון נמצאים גם בדרך בה סיימו סינואר ואל-חוסייני את חייהם. עבד אל-קאדר אל-חוסייני נהרג בקרב על הקסטל, מערבית לירושלים, במסגרת מבצע נחשון. בליל ה- 8 באפריל 1948, התקרב אל-חוסייני עם שניים מלוחמיו, שנשאו מטעני חבלה, לעבר עמדת הפיקוד של חטיבת עציוני. לוחם שהיה בעמדה הבחין בדמויות וירה לעברן. חיפוש שנערך בגופות גילה שאחת מהן היא של אל-חוסייני, בדומה לדרך בה נתקלו לוחמי צה"ל בסינואר ברצועת עזה. רק עם חיסולם של השניים, עמדו הלוחמים על זהותם, שנחבאה מתחת לכאפייה והרעלה.
3+בדומה לאל-חוסייני כך גם סינואר לווה על ידי שני מחבלי חמאס שחוסלו עמו מירי של כוח לוחם, שזיהה אוייב בין כוונות, ירה, ופגע בהצלחה במטרותיו. בשני המקרים הייתה זו הצלחה יתירה כאמור. הלוחמים שחיסלו את חוסייני לא ידעו תחילה מיהו ההרוג. אך הבינו במהירה כי מדובר באישיות בכירה משום שבחינו בסגנון בגדיו, בנשק שהיה ברשותו, תת־מקלע ואקדח ייחודי בעל קת שנהב. בכיסיו מצאו מסמכים שהכילו בין היתר רישיון נהיגה מצרי על שם עבד אל–קאדר סולים, דוח על שיחה עם הקונסול האמריקאי בירושלים ותוכנית התקפה על הר הצופים.
בדומה לאל-חוסייני, גילו לוחמי צה"ל על גופתו של סינוואר מסמכים בעלי ערך מודיעיני ותעודות שונות, ציוד ואמצעי לחימה, בהם אקדח שנלקח כשלל בתום פעולת כוח מיוחד שנחשף בחאן יונס, שבמהלכה נפל סא"ל מ'. מותם של אל-חוסייני וסינואוור נחשב, כאז כך היום, למכה מוראלית קשה לאויב. אך בעוד שהערבים ב-48 עצרו מלכת כדי להשתתף בלווית מנהיגם בירושלים, דבר שאיפשר את כיבוש הקסטל בקלות יחסית על ידי כוחותינו, המלחמה בעזה לא פסקה. גופתו של הצורר סינואוור נמצאת בידינו ומוטב כי גורלה יהיה כשל זו של הצורר הנאצי אייכמן- שריפה ופיזור עפרו בים, כך שמי שירצה לחלוק לו כבוד אחרון אי שם- יוכל להפליג, לשחות, לצלול ולטבוע הרחק מכאן!
למען ההיסטוריה והנרטיב אותו ראוי לזכור ולהזכיר, יש לעמוד בקצרה על ההבדל המשמעותי ביותר הקיים בין שני הטרוריסטים- סינואוור ואל-חוסייני. בעוד האחרון נהרג בהתקפה אמיצה על כוחותינו בקסטל, בחר סינואוור לנהוג כעכבר במנוסה. זאת לאחר שהמית אסון בקנה מידה היסטורי על תושבי רצועת עזה ושינה את פניה לבלי הכר, גרר את לבנון למלחמה והכביד את ידה של ישראל על אויביה.
3+סיכום
חיסולם האקראי של עבד אל-קאדר אל-חוסייני על הקסטל ב-1948 ושל יחיא סינואוור ברצועת עזה ב-2024, מהווים, כל אחד בניפרד ונכון לשעתו ולדורו, שלב חשוב במהלכי ההכרעה של מדינת ישראל על אויביה הערבים החפצים בהשמדתה. כאז כך היום- מהלך טקטי מקומי ומקרי לכאורה, הופך ברגע לאסטרטגי, משמעותי ורב השפעה.
שני המקרים מלמדים עד כמה חשובה הפנמת הפסוק מתהילים יח', בקרב לוחמינו: "ארדוף אוייבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". המפתח להצלחה מצוי בערך העמידה במשימה והחתירה לניצחון. הנחישות, ההתמדה והחתירה למגע של לוחמי צה"ל ברדיפת אויבינו משתלמת. יש לתמוך בה ולחזקה, בכדי שאף מטרה לא תחמוק מגורלה ואף מחבל לא יזכה לצבור כוח, להגיע לגדולה ולזכות בתהילה. לשם כך אין לזלזל בכוחה של ההשפעה ויצירת התודעה בקרבנו, בקרב אויבינו ובקרב אומות העולם, הקרובות והרחוקות, הצופות ובוחנות לחומרה כל צעד ומהלך שנוקטת מדינת ישראל.
זוהי מלחמת דת אותה כפו המוסלמים הקיצונים, בה נכונו לכולנו אתגרים רבים עד אחרית הימים. כפי הנראה יקומו יורשים לסינאוור, כפי שהיה הוא ליורשם של קודמיו בשושלת הפורעים, הפדאיון והמחבלים הערבים- מוסלמים צמאי הדם. כגורלם של כל מנהיגי מחבלים אלו, כך יהיה גורלם של יורשיהם במהירה, בטרם יצברו ניסיון ויתפסו עמדות פיקוד והנהגה.
