הרבה דברים עניינו את הצופים בסרט 'טרון' משנת 1982 ובהמשכו 'טרון: המורשת' משנת 2009. מהרעיון של עולם וירטואלי שבזמנו היה דיי חדש, לשימוש באנימציית מחשב והשילוב שלה עם שחקנים חיים ונושמים. מה שאולי מייצג את שני הרעיונות האלה הוא עולם "הרשת" (ה"גריד" כפי שמכונה בפי הדמויות בלעז) שתפש באופן מעורר השתאות עולם גדול ומופלא שאולי נמצא קרוב יותר משנראה לנו.
כעת, יותר מ-15 שנים לאחר הסרט הקודם בסדרה, מגיע "טרון: ארס" פרק חדש שמחזיר אותנו אל אותו עולם דיגיטלי, בתקווה שיצליח לרתק אותנו גם בשנת 2025, הן מבחינה טכנולוגית והן ברמה הרעיונית שהוא מציג. רגע לפני שזה קורה, בואו נחזור יחד אל שני הסרטים הקודמים כדי לרענן להיזכר במה שתפס אותנו מלכתחילה. (ומכאן – אזהרת ספוילרים לשני הסרטים).
הסרט הראשון עסק בקווין פלין (בגילומו של ג'ף ברידג'ס, שתמיד תענוג לראות על המסך) – מתכנת אקסצנטרי עם ניחוח של ילד פרחים, שהפך להאקר לאחר שפוטר מתאגיד הענק "אנקום", שלטענתו גנב ממנו את הרעיונות למשחקי וידאו שפיתח. ערב אחד, בסיועם של שני חברים, הוא פורץ למשרדי החברה במטרה למצוא את ההוכחה שתשיב לו את זכויותיו המסחריות והמקצועיות.
2+במהלך הפריצה נשאב קווין לעולם פנימי המתקיים בתוך המחשב – יקום דיגיטלי בו חיות תוכנות כיצורים תבוניים, הנשלטות באכזריות על ידי תוכנת-על בשם "מאסטר קונטרול" שהולכת ומתחזקת. יחד עם תוכנה לוחמת בשם "טרון", מצליח קווין להביס את הרודן הדיגיטלי ולהחזיר את השגשוג ל"רשת". במקביל, הוא משיג גם את ההוכחות הנחוצות לו לשיקום שמו ותובע מחדש את מקומו בצמרת החברה.
הסרט הראשון יראה מיושן לעיניים מודרניות וחוץ מעולם הרשת שאולי נראה חדשני בשנת 1984 אבל היום אולי פחות חדשני ממערכת הפעלה של לפני 20 שנה והרעיון של עולם וירטואלי שכבר נטחן דק דק מאז בהמוני סרטים, ספרים וסדרות טלוויזיה (אחת הגרסאות המוצלחות היא סדרת האנימה 'דיג'ימון' שיצאה לראשונה ב-1999 ועדיין מוציאה מגוון כותרים כמו סדרות אנימציה וקומיקס ועשתה מטעמים מהרעיון של עולם בחלל הקיברנטי). אלא גם שכסרט מאוד תמים חלקים ממנו כבר פחות מחזיקים ומרגישים קצת מגוחכים לצופה המודרני אם זה בכתיבה, דיאלוגים או במשחק.
עם זאת עדיין ניתן למצוא המון עניין על כל הצדדים בו שהתיישנו ועדיין מצליחים להחזיק את הסרט לא רע בכלל. הרשת נראית ישנה אך עדיין סך הכל מרהיבה ומסקרנת. גם הרעיונות אם כמה שדוברו עדיין רלוונטיים אולי עכשיו יותר מתמיד ססעם הטכנולוגיה שמתקדמת והבינה המלאכותית שעכשיו נמצאת במרכז השיח. חוץ מזה ג'ף ברידג'ס בתפקיד קווין פלין עדיין כובש כפי שהיה שהסרט יצא. הכריזמה של השחקן בשילוב המסתורין והקסם האישי של הדמות הם שילוב מנצח שעדיין יגרום לאנשים להמשיך לצפות.
2+הסרט השני יצא בשנת 2009 ומתרחש באותו פער זמן גם בתוך הזמן של הסרט עצמו. קווין פלין חי באושר עם בנו הקטן סם, ועוסק בפיתוח וחקר של עולם "הרשת". בשלב כלשהו קווין נהיה אובססבי וטוען שגילה בתוך אותו עולם דיגיטלי (כאן אפשר להזכיר שוב את זיכיון 'דיג'ימון' שהפך את המושג לנפוץ ומקובל) משהו חדש שישנה את האנושות לעד עד שערב אחד הוא פשוט נעלם. סם הצעיר גדל בלי הורים ובמקום להיות היורש והבעלים של "אנקום" גדל להיות מעין מורד בלי מטרה שלועג למנהלי החברה תאבי הבצע שהצליחו להישאר בשליטה כשהוא עצמו בחר לא לקחת את הפיקוד לידיו ולהשאיר אותו לגחמותיהם.
ערב אחד סם זוכה לביקור מאלן בראדלי(בגילומו של ברוס בוקסלייטנר הזכור לטוב מסדרת המד"ב המצויינת 'בבילון 5'), אחד החברים שעזר לאביו לפרוץ למשרדים של אנקום במהלך הסרט הראשון. אלן אומר לו שהוא קיבל איתות מאביו האובד קווין, מה שמוביל את גיבורינו למשחקייה הנטושה שאביו ניהל בתקופתו כהאקר. שם הוא נשאב לתוך עולם הרשת שמנוהל על ידי תוכנה מרשעת חדשה בשם 'קלו' שנוצרה בידי האב האובד ועכשיו נלחמת נגדו על שליטה בעולם "הרשת" ודרכה גם על העולם שלנו.
בסוף הסרט, סם בעזרתה של תוכנה אמיצה וטובת לב בשם 'קורה' מצליח לברוח יחד עם אביו אל השער בין העולמות ולחזור דרכו לעולם האנשים החיים והנושמים כשאבאל'ה מקריב את עצמו כדי לאפשר את בריחתו ולוקח יחד את קלו בדרך אל תהום הנשייה.
2+הסרט השני לקח את מה שעבד בסרט הראשון והעצים אותו. הרשת נראית עמוקה ואפלה יותר. וקווין פלין מתפתח כדמות הנזיר – קאובוי – מתכנת מחשבים שעכשיו נוסף לו גם הרובד המשפחתי. חוץ מזה, לפחות נעשה ניסיון להמשיך את הכיוון של עולם וירטואלי למקום מעניין ועדכני יותר. ניסיון שהרבה מהזמן לא צולח אבל כן מקבל נקודות על המאמץ. הכל מתובל עם מוזיקה אלקטרונית קצבית של הצמד דאטפ פאנק.
גם הסרט הזה מיושן, אמנם פחות אבל עדיין לוקה בתסמינים של התקופה. הפעם העשור הראשון של שנות ה-2000 שמגיע עם סגנון מיוחד משלו אבל גם כל מיני קלישאות וסממנים שלא תמיד עברו הכי טוב את מבחן הזמן. הרבה מהרעיונות של הסרט טובים בבסיסם אבל עדיין לא מספיק אפויים והולכים לכיוון קצת צפוי ומעייף.
ולמרות זאת, התוצאה עדיין מהנה מאוד – נשאר בסיס מספיק טוב שיעניין את הצופה (גם עם רק על פני השטח) ויגרום לו לרצות ללכת לאיבוד עמוק בתוך "הרשת" האפלה והמהפנטת.
אז מה מצפה לנו?
זו שאלה טובה. דיסני בזמן האחרון מוציאים תחת ידם תוכן באיכות ירודה לעיתים קרובות. כשזה המצב אי אפשר לדעת אם נקבל לידנו זוועה כמו הסרט האחרון של אינדיאנה ג'ונס או תוצר יותר מוצלח ומכבד את המקור דוגמת 'דדפול ו-וולברין' או הסרט האחרון בסאגת 'כוכב הקופים'.
מה שכן ידוע הוא שג'ף ברידג'ף חוזר בתפקיד קווין פלין שזה כבר מעודד. למרות שמדובר אולי במהלך שנועד לסחוט תחושת נוסטלגיה מהקהל עדיין קשה לדמיין סרט חדש בעולם בלי הדמות של קווין פלין. בנוסף, מהטריילר נראה שאנו בפני התנגשות בין ה"רשת" לכדור הארץ, מצד אחד, זה רעיון מעניין שאפשר לקחת להרבה כיוונים מרתקים אך מצד שני, אולי יאבד קצת מהייחוד של ה"רשת" שהפכה לסימן ההיכר של הסרטים בכך שיוותר עליה לטובת יותר נופים מהעולם האמיתי. חוץ מזה את מקומם של דאפט פאנק יתפוס הפעם ההרכב המוזיקלי ניין אינץ' ניילז המוערך. עוד צעד שמראה על רצינות מצד הפקת הסרט.
עם שני סרטים שכבר הצליחו לבסס קהל מעריצים נאמן, חזרתו של ג’ף ברידג’ס לתפקיד קווין פלין והרכב מוזיקלי מוערך כמו ניין אינץ' ניילז שצפוי להעניק לסרט פס קול עוצמתי – "טרון: ארס" בהחלט הרוויח את זכות הספק. נכון, קשה לדעת לאן דיסני תיקח את הסיפור הפעם, בייחוד לאור אי-העקביות באיכות ההפקות האחרונות של החברה. אך אם הפרק החדש ידע לשלב בין חזון יצירתי, עומק רגשי ונאמנות לעולם הסייבר-מיסטי של הרשת -יש לו פוטנציאל להיות פרק ראוי ומרגש בסדרת הסרטים האהובה.
