סקר עדכני שפורסם לאחרונה חשף כי 49% מתושבי עזה מוכנים לפנות לישראל שתסייע בהגירתם. נתון דרמטי זה מקבל משנה תוקף כשבוחנים את האמת ההיסטורית: רוב מוחלט של תושבי עזה אינם "ילידים שורשיים" אלא צאצאי פליטים.
לפני מלחמת העצמאות מנתה האוכלוסייה ברצועה כ-70 אלף איש בלבד. בעקבות מלחמת השחרור גדלה האוכלוסייה הערבית בעזה לכ-270 אלף, ומאז גדלה פי כ-8 והגיעה לכ-2.1 מיליון תושבים ערב פרוץ מלחמת חרבות ברזל. רובם עדיין מוגדרים כפליטים אף שהם דור שלישי או רביעי. אוכלוסייה זו גדלה בבועה אידיאולוגית, המחנכת לקיצוניות דתית ולשנאת ישראל והמערב.
2+למרות הרצון המוצהר של מחצית מתושבי עזה להגר, ולמרות שישנן מדינות שגילו נכונות מובהקת בנוגע לקליטת מהגרים עזתים, התוכנית מדשדשת. נדמה שבקרב המתנגדים יש מי שפחות אכפת לו מרווחת העזתים, ובוודאי לא מביטחון הישראלים, אלא בעיקר משימור הסכסוך כנקודת מיקוח פוליטית.
זאת בזמן שבשנים האחרונות אירופה קלטה מיליוני מהגרים, רבים מהם ממדינות שלא היו במצב מלחמה פעיל. באופן תמוה, כאשר מדובר בעזתים החיים תחת שלטון טרור ובמצב הומניטרי קטסטרופלי, מתגלה לפתע התנגדות חריפה מאותם גורמים שדגלו בקליטת מהגרים.
אולם מה לנו כי נלין על המתנגדים, כאשר בקרב התומכים, ובראשם חברי הממשלה, ניכרת גרירת רגליים והססנות תמוהה, חרף קיומה של הזדמנות היסטורית למימוש התוכנית.
ההזדמנות ליישום תוכנית הגירה משמעותית מעזה היא חד פעמית, ובבסיסה שלושה נכסים אסטרטגיים שלא היו קיימים מעולם באותה העת :ראשית, נשיא אמריקאי תומך, ואף יותר מכך. הנשיא טראמפ לא רק מגבה את המהלך, אלא יזם אותו בעצמו ומוכן להשקיע בו משאבים אמריקאים ניכרים.
שנית, צידוק ביטחוני טרי וחד-משמעי. הזיכרון הצורב של טבח ה-7 באוקטובר עדיין חי וכואב, והצורך לשנות את המצב בעזה באופן יסודי מובן לכל, וישנה נכונות רחבה בציבור הישראלי לכך. שלישית, צבא מילואים המגלה מסירות ונחישות למרות חודשי לחימה ארוכים. חיילינו ראויים לניצחון ברור ומוחלט שימנע את הסבב הבא, וחלק מרכזי מניצחון זה הוא מימוש תוכנית ההגירה. שימור אמון המילואימניקים מחייב הישגים אסטרטגיים שיצדיקו את הקרבתם העצומה.
אך לא לעולם חוסן. תנאים ייחודיים אלו מתחילים להישחק. הנשיא טראמפ, הידוע כאדם פרגמטי, מגלה חוסר סבלנות הולך וגובר נוכח ההתמהמהות הישראלית. באשר לאנשי המילואים, על אף הנכונות הרבה שהם מפגינים, תקופות השירות הממושכות מכבידות עליהם, ויהיה קשה לצפות מהם להמשיך במתכונת זו בשעה שהזדמנות היסטורית לעיצוב הביטחון בצורה יסודית למול אחת מיריבותינו המרות חומקת בשל חידלון לא מוסבר.
2+לנוכח הנסיבות הייחודיות שפורטו, היה על ישראל לפעול באופן מיידי – הפעם ללא סחבת בירוקרטית. על כלל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר היה להירתם למשימה לאומית זו במלוא המרץ. משאבים תקציביים היו צריכים להיות מוקצים כ"צ'ק פתוח". ולהובלת מנהלת ההגירה ראוי היה שהיו ממונים נבחרת ביצועיסטים מנוסה, עם רקורד מוכח.
לאחר מכן, מדינת ישראל הייתה צריכה לנהל מבצע השפעה רחב היקף בקרב העזתים כדי להגדיל את מספר המעוניינים לעזוב, למפות אותם, לשמור את פרטיהם ולקדם את ההליכים הבירוקרטיים הנדרשים. הקמת משרדי רישום והגירה בעזה, פלטפורמות דיגיטליות והכשרת כוח אדם ייעודי היו צריכים להיות בעדיפות עליונה. האיים ההומניטריים, שהיו אמורים לשמש כתשתית ראשונית לתהליך, היו צריכים להיות מוכנים זה מכבר.
במקום שישראל תהיה הקטר המוביל את המהלך ההיסטורי, היא הפכה למעין קרון מאסף. בניגוד לנושאים רבים אחרים בהם חוסר העשייה הוא מחדל שגרתי הניתן לתיקון, כאן מדובר בנושא אקוטי, שספק אם תעמוד לנו הזדמנות דומה בעתיד הנראה לעין. נזכיר – אך לפני זמן קצר, בתקופת שלטונו של הנשיא ביידן, נתפסה הגירה מעזה כפנטזיה רחוקה, וישראל נלחמה בשוחות על קבלת ציוד צבאי בסיסי, שהיעדרו עלה בחיי לוחמינו.
עשרות שנות טרור מגבולה הדרום מערבי של ישראל ששיאן ב-7.10.2023 לימדו אותנו שלא ניתן להמשיך באותה הדרך. אין מקום לטיפולים קוסמטיים נוספים בדמות סבב נוסף. הפעם עלינו לנקוט בטיפול שורש. אם לא נבחר בכך, נזכר לדיראון עולם כמי שלא התעלו לגודל השעה.
2+לאחר שנים שבהן נטען שלימין אין אסטרטגיה, כעת מוצעת אסטרטגיה ברורה ומעשית. הגירה מעזה יכולה להבטיח עתיד טוב יותר לעזתים עצמם – שיזכו להזדמנות אמיתית לחיים ללא שלטון חמאסי מדכא, ובוודאי עתיד טוב יותר לישראל – שתוכל לבנות מחדש את יישובי העוטף עם ביטחון אמיתי.
