לקראת יום ירושלים: ראש ענף המורשת שלנו, אופיר אזרד, התראיין היום (ראשון) לתוכנית "יומן צהריים" בהנחיית המגיש עידו טאובר וסיפר הקרבות במלחמת ששת הימים אשר בסופם התאחדה ירושלים עם חלקה המזרחי והעיר העתיקה לבירה של ימינו.
לדבריו, "בתחילת המלחמה אף אחד לא חלם שירושלים תהיה בתוכניות". המאמץ העיקרי היה מופנה לדרום. מחודש מאי עד ה-5 ביוני, נאצר קידם כוחות מאוד גדולים בסיני, סילק את משקיפי האו"ם, סוגיות מצרי טיראן – ומבחינת מדינת ישראל, בכל תקופת ההמתנה התכוננו לחזית הדרומית, שהיא בעצם החזית המרכזית.
הרגעים המרגשים וההיסטוריים שהובילו לשחרור הר הבית | צפו
בשל כך, נשלחים לשם שלושה מפקדי אוגדות מאוד מאוד רציניים, אוגדה 31 של אברהם יפי, אוגדה 38 של אריאל שרון, ואוגדה 84 של האלוף טל. מבחינת עוזי נרקיז, שהיה אלוף פיקוד מרכז עד בוקר המלחמה: אנחנו לא יודעים את הצהרת כוונותיו של חוסיין.
במשך כל תקופת ההמתנה, היו דיבורים ומגעים מול חוסיין, בניסיון למנוע מלחמה מולו: 'אתה לא תתקוף', 'אנחנו לא נגיב', 'בוא נשאיר את המציאות קיימת', 'אל תיקח חלק במלחמה'. המצב היה שב-5 ביוני, 9 בבוקר – חוסיין פתח בירי קל לכיוון העמדות של ישראל, ובהמשך זה הפך לירי מרגמות.
האו"ם הצליח להשיג הפסקת אש, אבל בסביבות השעה 13:00 חוסיין כבר הפר את הפסקת האש. פלוגה מחטיבה 27 חדרה דרך אבו דיס וכבשה את ארמון הנציב. "בשלב הזה, כל הזמן הזה, המטרה העיקרית שלנו בירושלים זה הגנה", הדגיש אזרד, "הגנה על מה שקיים ובעצם לעגן את המובלעת שלנו בהר הצופים".
1+מתי התחיל הקרב על ירושלים?
ברגע שהירדנים כבשו את ארמון הנציב, צוות קרב מחוות הלימוד בפיקוד של הקמב"ץ הקים צוות קרב, עמוס נאמן, לקח את גדוד 161 של אשר דרייזן, המג"ד, מפקד הסיירת יוסי לגיצקי, ואז מתחילים את הכיוון שלהם לכיבוש מחדש של ארמון הנציב.
בשלב הזה מתחיל הקרב על ירושלים. "עד אותו זמן אנחנו במצב של הגנה, פה אנחנו עברנו למתקפה", הסביר אזרד ופירט, "ברמה כזאת שהכוח שלנו בעצם כובש את ארמון הנציב, הכוח של הסיירת כובש את גבעת האנטנות ואת החורשה שמסביב, בשלב הזה כבר שני כוחות של הסיירת פועלים על מוצב הנקניק, לאחר מכן אשר דרייזן כובש את מוצב הפעמון בצור באייר".
1+"בשלב הזה בעצם חטיבת הראל שממוקמת ביער בן שמן עולה בעצם לכבוש את המסדרון, את הפרוזדור הירושלמי, בקרבות מאוד מאוד קשים שלצערנו אין אפשרות להרחיב בהם, אבל מדובר פה על קרבות שבעצם בבוקרו של היום השני הם כובשים בעצם את צור באייר, שזו השכונה הדרומית לעיר העתיקה".
"משם הם ממשיכים לכבוש את יריחו, רמאללה, וביומיים האחרונים הם כובשים את רמת הגולן. אבל יש פה עוד פרט אחד מאוד מעניין. חטיבה 55, הצנחנים והחטיבה המפורסמת נמצאת בשלב הזה של היום הראשון של הלחימה, היא נמצאת בתל נוף. המשימה שלה בעצם היא לעלות על המטוסים, לעשות צניחה קרבית והיא אמורה לחבור לאוגדה 84 של האלוף טל ולסייע לו בכיבוש של אל-עריש".
מתי חל יום ירושלים, מה חוגגים ואילו אירועים מתוכננים?
"בגלל הסיעתא דשמיא הגדולה שהיה ללוחמים שלנו בגזרה הדרומית, החטיבה בעצם מקבלת פקודה לעלות לירושלים. היא מקבלת שם משימות עיקריות שהמשימה שלהם, כולנו מכירים את הקרב הגדול והמפורסם, הקרב על גבעת התחמושת, בית ספר לשוטרים. הסיירת ממשיכה לכיוון מלון אמבסדור, ופה בעצם אגוסטה ויקטוריה, ואתה רואה שהלחימה שלה היא לחימה בלתי פוסקת".
במשך 72 שעות הלוחמים שלנו נלחמים בשיניים, קרב רודף קרב. ב-7 באוקטובר, חטיבה ירושלמית, חטיבה 55, קיבלה את הפקודה הנכספת לעלות לכיוון העיר העתיקה. החטיבה הירושלמית נכנסה דרך שער האשפות, חטיבה 55 דרך שער האריות – הם בעצם פועלים במקביל, מטהרים את הרובע היהודי, הרובע המוסלמי, הרובע הארמני – ואז מגיעים לכותל המערבי, ונשמעת הפקודה המפורסמת: "הר הבית בידינו".
האירועים הצפויים בבירה לרגל 58 שנה לאיחודה של ירושלים
המחיר הכבד
"לדאבון ליבנו, בקרב הקשה הזה על ירושלים נהרגו 182 לוחמים", ציין אזרד, "שמתוכם 97 שילמה חטיבה 55, לוחמים אשר מלאה הארץ תהילתם ושלמות ירושלים, היא מונחת בזכותם ובזכות הלוחמים שלחמו שם".
לדבריו, העוצמה העיקרית של היום הזה היא שלאחר שמוטה גור אמר את הפקודה המפורסמת, שהר הבית בידינו, מניפים את דגל ישראל: "אבל ההנפה של הדגל זה לא עוד סימון. כי הלוחמים שלנו ידעו דבר אחד פשוט, מידע מודיעיני אין לנו, התחמושת שלנו אוזלת, היעדים שלנו לא מוגדרים ולא ברורים. אבל המלחמה שלנו היא לא מלחמה על הבית, המלחמה הזאת היא המלחמה על הלב היהודי".
"לב שבמשך אלפיים שנה שועלים הלכו בו, והדגל שמונף בראש התורן מוכיח פעם אחרי פעם שעם ישראל חזר הביתה. עם ישראל נמצא פה, עם ישראל יישאר".
