רגעים שאנחנו יודעים, שייכתבו בספרים, יילמדו עוד עשרות שנים. מלחמת חרבות ברזל היא רגע כזה. לא עוד סבב, לא תגובה, מלחמה בקנה מידה היסטורי, בשבע חזיתות בו-זמנית. עם עתיק, מדינה אחת, שנלחמת בעוצמה ומנצחת. והניצחון הזה לא רק צבאי, הוא תודעתי, היסטורי.
ארדוף אויביי ואשיגם. אתמול היה ניסיון חיסול של אחד מאדריכלי הטבח, מוחמד סינוואר. הוא מצטרף לרשימת רשע שצה"ל כבר חיסל ביניהם יחיא סינוואר, מוחמד דף, חסן נסראללה ועשרות בכירים נוספים. זה לא קרה סתם. זה קרה בזכות עם מדהים, עם שהתגייס. במלחמה הזו מעל מאה אחוז התייצבות למילואים.
כי זה אנחנו, עם שמבין רגע היסטורי ונכנס בו בכל הכוח. משנים את כללי המשחק. בימים האחרונים יש שמועות על מדינות שמדברות פתאום על נורמליזציה, על הכרה. לא בגלל העיניים היפות שלנו. בגלל שהבינו שחוקי המשחק השתנו. וישראל? היא בצד החזק. במזרח התיכון מבינים רק דבר אחד והוא כוח.
ולכן, דווקא עכשיו, כשיש מי שצורחים הפסקה, עצירה או הסדרה זה הזמן להמשיך. לא לשבור את הרוח, לא להתבלבל מהאולפנים. אנחנו לא רק בתוך מלחמה. אנחנו בתוך היסטוריה ולא הרבה אנשים זוכים לראות היסטוריה נכתבת מול עיניהם. והניצחון שיבוא, בעזרת השם יהיה ניצחון של דור.
