דיון יוצא דופן מתנהל באירופה בשבועות האחרונים סביב האפשרות לצירוף קנדה לאיחוד האירופי. הרעיון, שעלה תחילה כהצעה סמלית של חבר הפרלמנט האירופי יואכים סטרייט מקבוצת Renew הליברלית, זוכה לתשומת לב הולכת וגוברת בבריסל – במיוחד לנוכח מתיחות הולכת וגוברת בין קנדה לארצות הברית.
סטרייט, שמעולם לא ביקר בקנדה אך מתאר אותה כ"חלום של חופש", קידם את היוזמה לאחר שראש ממשלת קנדה החדש, מארק קרני, שבר את המסורת וביקר לראשונה בפריז ולא בוושינגטון. לדבריו, קנדה היא "המדינה האירופית ביותר שאינה באירופה", בהתייחס לשורשים הבריטיים והצרפתיים של המדינה.
1+סקר שפורסם בפברואר העלה כי 46% מהקנדים היו תומכים במהלך כזה. בעקבות זאת, סטרייט העלה שאילתה רשמית לנציבות האירופית, ואף הציע לשקול תיקון משפטי לאמנת האיחוד – סעיף 49 – שמאפשר רק למדינות אירופיות להגיש בקשת הצטרפות.
סטרייט מציין דוגמאות קיימות של חברות באיחוד האירופי שממוקמות גאוגרפית מחוץ לאירופה, ובהן קפריסין, טריטוריות צרפתיות ופורטוגזיות באוקיינוס האטלנטי, ואפילו גרינלנד – שלה גבול יבשתי עונתי עם קנדה. מבחינתו, מדובר בתקדים משפטי שיכול לאפשר מהלך דומה.
1+במקביל, פנה סטרייט לנציבויות האיחוד והציע להקים תשתית לשיתוף ידע אקדמי ומקצועי בין האיחוד לקנדה – מהלך שיכין את הקרקע לשותפות הדוקה יותר. הוא כינה את היוזמה "ארסמוס פוליטית", ברוח תוכנית חילופי הסטודנטים המוכרת באירופה.
לדבריו, גם אם קנדה לא תצורף כחברה מלאה, היא עשויה להתקרב לאיחוד בדגם של שוויץ או נורבגיה. "אחרי הכול, אנחנו אנשים מאותו סוג, עם אותם ערכים", אמר סטרייט בדיון בפרלמנט האירופי.
