הרעיון של "דמוקרטיה מתגוננת" נולד כתגובה לזוועות המשטרים הטוטליטריים במאה ה-20 – ובפרט לגרמניה הנאצית. ברור שכל מדינה דמוקרטית חייבת להגן על עצמה מפני אויבים מבפנים, ולא לאפשר למי שמבקשים להשמיד את הדמוקרטיה – להשתמש בכליה. אבל כאשר הכלי הזה מופעל באופן סלקטיבי או פוליטי, הוא הופך מנשק הגנה לכלי דיכוי.
ההחלטה של רשות הביון הגרמנית לעקוב אחרי מפלגת AfD כסכנה חוקתית ממחישה זאת היטב. נכון, חלק מחברי המפלגה התבטאו באופן בעייתי, והקו שהיא נוקטת בנושאי הגירה, זהות ולאומיות הוא נוקשה. אבל זו גם המפלגה השנייה בגודלה במדינה עם מעל 20% תמיכה, והיא מייצגת מיליוני אזרחים.
1+הניסיון לבודד אותה, לעקוב אחריה – ואולי אף לפסול אותה – מדגים כיצד דמוקרטיה מתגוננת עלולה להפוך לדמוקרטיה מדירה. ומה שקרה עם פסילתו של מיכאל בן ארי בישראל ואי פסילת עופר כסיף על ידי השופטת חיות או שלילת הזכות להשתתף בבחירות ממרי לה פן בצרפת, עלול להתרחש גם כאן.
הדבר יכול לקרות על ידי הדרה של ימין פופוליסטי בשם "הגנה על הדמוקרטיה", שמערערת את עצם יסודות הדמוקרטיה. הרי ליוריסטוקרטיה לבני בריתה בדיפ סטייט אין גבולות – והם יאמרו את המילה האחרונה את מי לפסול, ולא אתפלא אם יום אחד ירצו לפסול את מפלגת הליכוד – שהיא "פופוליסטית", שה"ביביזם" הוא סכנה חמורה לדמוקרטיה, ושאר ירקות.
1+כפי שהזהיר השופט בדימוס חנן מלצר בדיון בכנסת, חברי כנסת מהליכוד התומכים בהצעות חוק לשינויים בתאגיד השידור הציבורי עלולים להיחשף לטענות לפסילתם מהתמודדות בבחירות, אם ייתפסו כמי שפועלים לביטול הדמוקרטיה במדינה. אמירה כזו ממחישה עד כמה מושג ההגנה החוקתית עלול לשמש ככלי לניגוח פוליטי – ואולי בהמשך גם נגד מפלגות מרכז כמו הליכוד, אם ייחשבו "פופוליסטיות מדי".
