קצין ביחידת המסתערבים של משמר הגבול איו"ש סיפר הערב (רביעי) בתוכנית המיוחדת של "הפטריוטים" לציון יום העצמאות ה-77 למדינת ישראל, על ההתמודדות שלו באירועי השבעה באוקטובר, כאשר ניהל לבדו את זירה באופקים וגילה שאשתו נפצעה במסיבת "הנובה".
"ב-7 באוקטובר עבדתי ב'נובה', החלפתי בעצם את אשתי ממשמרת. היא באה לבוקר, אני סיימתי משמרת לילה. הגעתי לאופקים. משהו כמו חצי שעה אחר כך, אשתי מתקשרת ומספרת שמחבלים חדרו לאזור 'הנובה'. לקחתי את הרכב הפרטי, עוד חבר שוטר שגר לידי, באנו לצאת לכיוון רעים.
4+"בדרך אנחנו נקלעים למחבלים באופקים, מקבלים ירי לרכב, פורקים, מתחילים להילחם, מצליחים לחסל מחבלים, חבר שלי נפצע. אוספים ציוד תוך כדי. הם עם נשק ארוך ועם ציוד מיגון, מה שלנו לא היה. אוספים ציוד, מה שאפשר תוך כדי, עושים את מה שלמדנו לעשות.
"מגיעים לזירה שאחר כך הסתבר כבית של רחל, מתחילים לפנות משם, היו באופקים כמה זירות במקביל, אז אני ניהלתי זירה אחת, ובמקביל הייתה זירה בבית של רחל. כשהגעתי לשם היו שוטרים שניסו להסתער, חלקם נפצעו, הצלחנו לפנות אותם. באנו לפרוץ פנימה שוב, ביחד עם עוד הרבה קצינים ולוחמים היחידה שהגיעו מהבית".
4+באמצע הקרב מול המחבלים, הקצין קיבל הודעה קשה מאשתו: "ואז בעצם אשתי שולחת לי תמונה והקלטה, תמונה של כדור ברגל כשהיא מתחבאת בשיח באזור של המסיבה, עם עוד שוטרת. והקלטה שהיא לא יוצאת בחיים, שהיא רואה המון מחבלים ואין סיכוי לצאת, אין כוחות בכלל.
"בהתחלה אני אומר לה: 'אני לא יכול לבוא, אני באירוע'. לא הבנתי מה היא עוברת. דקה-שניים סגן המפקד היחידה אומר לי, אתה חייב ללכת אליה, חדרו הרבה מחבלים, זה לא רק אופקים. לוקח סוואנה, שלושה לוחמים ביחד אתי, מינימום ציוד, דוהר לכיוון רעים, בדרך רואה המון גופות כל הדרך, רכבים עולים באש, לחימה מעבר לכביש".
4+כשהמסתערב הגיע לשער האחורי של קיבוץ רעים, ראה שהוא חסום: "אני יורד מהרכב, שואל למה זה חסום? אומרים לי ,אי אפשר לעבור, יש המון מחבלים בהמשך'. אמרתי: 'כמה זה כבר המון? ראינו הרבה מחבלים באופקים, איזה עשרה, כמה כבר זה המון?'. אמרו לי: 'אתה לא יכול לעבור', אמרתי להם: 'אשתי מדממת, היא מאבדת דם, אם אני לא עובר, היא לא נשארת בחיים, לא יהיה את מי להציל'.
"מחליטים לעלות על הסוואנה ופשוט לעבור את המחסום. ביקשתי ממי שרצה להצטרף, להצטרף. אני עם איזה נשק M16 שמצאתי. יש לנו באוטו סך הכל שני אקדחים, שני M16, לארבעתנו. פורצים את המחסום, ואז לפני הצומת, יש משהו כמו שלושה-ארבעה טנדרים באזור השלושים-ארבעים מחבלים מגל ב' של הנוח'בות שהגיעו, ואז הם ממש היו שם בתדריך".
4+המסתערב סיפר שהוא הופתע מכמות המחבלים וראה שהסיכויים שלהם לצאת בחיים קלושים: "אני רואה את הגודל של הכמות של המחבלים ואיך שהם נראים, מבין שבלי נס, אי אפשר לצאת מפה. אומר 'שמע ישראל', שם את הנשק על החלון, מעביר את הנצרה לאוטומט, לוחץ על ההדק, הם יורים עלינו בחזרה.
"אנחנו נופלים עם הסוואנה צד-שמאל, פורקים מהרכב, מתחילים להילחם, מצליחים להרוג כמה מחבלים. הגענו לנחל. בזמן הזה אני מבין שאני לא יכול להגיע לאשתי, שיש המון מחבלים, אני מחביר את כל הכוחות שאני יכול, יחידות אחרות. אומרים לי: 'אל תדאג, אנחנו בדרך אליה, נטפל בפצועים שאיתך'.
4+"אני מבין שעבר שעה וחצי ואף אחד עדיין לא הגיע לאשתי, מתארגנים מחדש, אנחנו ועוד יחידות מקבילות, עושים את הכול עוד פעם ברגל, צוות אחד אמיץ דוהר קדימה, נוסע עוד פעם לכיוון אשתי, חוטף ירי, ואז הוא מדווח שהם הגיעו לאשתי, שהיא מאבדת המון דם, ויורים עליהם מכל כיוון, וחייב המון כוחות שם.
"שאר היחידה ואני ביחד איתם, מגיעים גם, אני מצליח להוציא אותם מהשיח, נותנים להם שם מענה ראשוני עם הפרמדיק והחובשים של היחידה, שאר היחידה מתחילה לפנות האזרחים ב'נובה', לחסל מחבלים שם, ואני בעצם עם עוד לוחם ועוד שוטרת, לוקח אותה לסורוקה, ככה באזור השעה אחת, אחת וחצי בצהריים, מצליחים להגיע לבית חולים, שם מייצבים אותה, ואז בשמונה בערב גיליתי שיש לי פה איזה כדור קטן שקיבלתי".
