מאז הקמתה, מדינת ישראל נבנתה מתוך תחושת איום תמידית כאשר הינה מוקפת במדינות אויב וטרור רצחני שמגיע מתוככי הארץ ופרט מיהודה ושומרון. הטבח הרצחני בחג שמחת תורה, השבעה באוקטובר 2023 החזיר אותנו בדיוק לשם: אל הפחד הקיומי, אל חוויית הקורבן, ואל תחושת חוסר האונים.
לעולם לא עוד? הטעות של מדינת ישראל והלקח מהשואה // דעה
אבל אולי דווקא מתוך השבר הזה – מגיעה גם האפשרות לחשב מסלול מחדש. לא להסתפק בעוד סבב הישרדות, אלא לבנות תודעה חדשה: ישראל כמעצמה ריבונית, יצירתית ומובילה בלב הלבנט – בכל גבולות הארץ המובטחת לנו: בין נהר הפרת לבין נהר מצרים.
2+אנחנו רואים סימנים לכך: הקשרים המתרחבים עם מדינות האזור – הסכמי אברהם, שותפויות בתחום האנרגיה, הבנות ביטחוניות עם קהילות מקומיות, דרוזים בדרום סוריה, נוצרים אשורים בצפון סוריה, נוצרים מרונים וסונים בלבנון, כורדים – יוצרים תשתית מעשית להשפעה אזורית שקולה.
הטעות של הציונות הדתית – שתותיר אותנו בלי ריבונות // דעה
כפי שכתבתי בעבר, מעצמה לא נמדדת רק בטילים או בחומות. היא נמדדת ביכולת להשפיע, לעצב, למשוך בריתות – לא רק להדוף אויבים. במרחב שבין מצרים לטורקיה, שבו כוחות אזוריים נאבקים על הנהגה, ישראל היא המדינה היחידה עם שילוב נדיר של יציבות יחסית, עוצמה טכנולוגית, וחזון ערכי – למרות המשבר החוקתי החמור שמתקיים בשנתיים האחרונות.
2+כדי לממש את הפוטנציאל הטמון במדינת ישראל, לה אנו חוגגים 77 שנה, יש להשלים תחילה הסדרה פנימית – חוקתית וציבורית – שתחזק את המרקם הלאומי, תייצר לכידות חברתית, ותשחרר אותנו מדפוס תגובתי למציאות אל עיצוב מציאות, בה אנחנו מעצמנו יוזמים ובונים את עתיד האומה בארצה.
וגם ללב הארץ – יהודה ושומרון – יש תפקיד לאומי בזהות ובגיאוגרפיה. לא כאבן מחלוקת בלבד, אלא כעומק אסטרטגי ותרבותי למדינה שרואה את עצמה כחוליה מרכזית בין נהר מצרים לנהר פרת. לקראת יום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל אנחנו צריכים לחשוב כמו מעצמה ולא כמו קורבנות שרוצים רק לשרוד.
2+