הסיפור של רועי טאוב, נגד המשמעת של מחוז דרום במשטרת ישראל, היה נעול עמוק בליבו. רק לאחרונה הסכים לחשוף בפני המצלמות את מה שעבר עליו באותו יום נורא – בשבעה באוקטובר. כמה שעות לפני פרוץ המלחמה, סיים את עבודתו באבטחת פסטיבל נובה וחזר לביתו שבמושב פטיש. הילדים ביקשו שייקח אותם לאכול המבורגר – ובזכותם, ניצלו חייו.
בשעות הבוקר המוקדמות של השבעה באוקטובר, התעורר לקול האזעקות. ברקע נשמע ירי כבד. טאוב הבין מיד שמדובר באירוע חירום ולקח את האקדח האישי שלו ויצא לשטח.
רועי לחם במספר מקומות – עד שהמשיך לאתר פסטיבל נובה. שעות קודם לכן עוד עמד שם עם חבריו – כעת מצא את עצמו מחלץ את גופותיהם. בימים שאחרי, לקח על עצמו לטפל ב-33 הלוויות של שוטרי מחוז דרום. הוא ליווה את המשפחות השכולות, תמך בהן, דאג להכל – עד שגופו ונפשו קרסו.
רועי, הקצין החסון והאחראי, אובחן עם פוסט-טראומה קשה ונאלץ לקחת פסק זמן מהעבודה כדי לטפל בעצמו. לטאוב יש גם קשר אישי כואב למלחמה: הוא קרוב משפחתו של רן גוילי, השוטר שנחטף לעזה, וגופתו עדיין מוחזקת בידי חמאס.
היום, כשהוא בעיצומו של הליך שיקום, חשוב לו להעביר מסר – לא לשכוח את השוטרים שהקריבו את חייהם במסירות נפש, ולא את אלה ששרדו – אך נשאו איתם את המחיר הכבד ביותר, ניצולי השואה של ימנו – כך הוא מכנה אותם.
