לפני ארבע שנים, יום הזכרון ה'תשפ"א, שנת 2021, יצחק חיים סעידיאן הצית את עצמו מול משרדי אגף השיקום של משרד הביטחון כאות מחאה על היחס והשיקום הרעוע לנפגעים בנפש. הוא היה בין חיים למוות, וניצל כנגד כל הסיכויים. מאז אותו אירוע חייו השתנו, הוא ממשיך לעבור ניתוחים ושיקום כל כמה חודשים, ובתוך כך דואג גם לנפש והקים עמותה שמסייעת לנפגעים בנפש להתמודד ולהמשיך לדבוק בחיים.
איציק הוא אחד מניצולי אסון הנגמ"ש שאירע במבצע צוק איתן בשנת 2014. הוא שירת בחטיבת גולני, והיה אמור להיות בנגמ"ש שהתפוצץ בעקבות פגיעת טיל נ"ט בשכונת שג'אעיה שבצפון רצועת עזה. שבעה מחבריו נהרגו שם, ובהם אורון שאול שנחטף וגופתו הושבה בחודש ינואר במהלך מלחמת "חרבות ברזל". מאז איציק סובל מהלם קרב. לקראת יום הזיכרון, ראיינו אותו על התחושות שלפני האירוע, החיים מאז הפציעה והאם הוא מתחרט על מה שקרה.
"ואז תבוא השמחה": איציק סעידיאן במסר לפצועי המלחמה
איך החיים שלך נראים היום?
"אני עדיין עובר שיקום לא פשוט, נכנס לניתוחים כל כמה חודשים ועובר עוד פעם שיקום בבית חולים. לאט לאט משתחרר, היכולות משפרות לאט לאט, אבל באיזשהו מקום הנכות נשארת. יש גבול מסוים, כנראה שזה חלק ממני. אני עושה עבודה כדי להשלים עם הפציעה, שיתף והוסיף כי הוא בוחר להסתכל על הממד החיובי שבחיים".
"למרות כל הקושי של להתרגל לחיים החדשים, להבין שיהיו דברים שלא אוכל לעשות יותר – יש המון דברים שהגיעו בעקבות המקרה. למשל, היום אני מרצה, עוזר לאנשים לקחת את הפציעה ולהסתכל עליה בצורה אחרת ממה שאנחנו רגילים ולהפוך אותה לכלי צמיחה".
"לא שאני בהכרח כל הזמן בתודעה הזאת, אבל אני היום אני מבין דברים שאז לא הבנתי. הייתי בין חיים למוות במשך חצי שנה, גם הסיפור שלי בצוק איתן שגם שם הייתי אמור להיות בנגמ"ש שהתפוצץ, 7 חברים נהרגו. יש סיבה שאני פה עדיין. זה לא בהכרח תמיד בצורה אופטימית או בצורה קלה או פשוטה, אבל כשאני מיישם את ההבנות שלי – אני רואה עד כמה העולם נותן לי פידבקים".
העמותה שהקים: "בגובה העיניים"
"הקמתי עמותה – "בגובה העיניים". היא נותנת מענה לכל מי שחווה הלם קרב, בין אם הוא מוכר רשמית ובין אם לא. קהילה של אנשים שמבינים אחד את השני, איך למצוא את המשמעות בתוך הקושי שאנחנו חווים ולהיות אחד בשביל השני".
עמותת "בגובה העיניים": כל מי שמחפש מענה – לא רק הלוחמים בעצמם אלא גם המשפחות>>
5+אתה מתחרט?
"לא יודע אם אי פעם תהיה לי תשובה חד משמעית על זה. כל כך הרבה אנשים פונים אליי, אפילו לא כאלה שהוכרו במשרד הביטחון. יש כאלה שאחרי 40 או 50 שנה הגישו בקשה וקיבלו הכרה, אבל במהות – זה לשמוע אנשים שלא מתביישים בפציעת נפש, שזה כבר לא בושה להודות שהנפש שלך פצועה".
"זו הדרך להשתקם, כשאדם מכיר בפציעת הנפש שלו ולא מתבייש בה, זה המקום שממנו מתחילים באמת לטפל בפצעים. מעבר להכרה שבחוץ – יש את ההכרה שכל אדם שמכיר בעצמו שהוא במקום הזה – רק מכאן אפשר לאחות את הפצעים ולהשתקם".
5+לא בהכרח היה צעד חכם
לאיציק היה חושב לגעת שוב בשאלה הזאת – האם הוא מתחרט על מה שקרה? הוא הבהיר כי מעבר לכך שאין לו תשובה חד משמעית מכורח הנסיבות שקרו אחרי המעשה – חשוב לו לומר שהוא הגיע להבנה שזה לא היה בהכרח צעד חכם.
"אולי אנחנו יכולים לקחת את זה כאומה", הוא ציין. "התעסקתי בצדק, והייתי צודק אולי במה שעשיתי, אבל אני מבין שזה לא היה בהכרח משהו חכם לעשות. באיזשהו מקום גם אנחנו הגענו למלחמה הזאת כי כל אחד רצה לעשות צדק (התייחס לימים שקדמו למלחמה והפירוד שהיה בעם), והיום אני מבין שחיפשתי את הצדק הזה בחוץ, במקום להתרכז בחיים האישיים שלי ולהעריך אותם".
צפו בריאיון של הלל ביטון רוזן עם איציק סעידיאן מינואר 2023 |צפו
מה הוביל אותך להחלטה להצית את עצמך?
"בגלל שעשיתי כל כך משהו משמעותי ולא מערכים את זה – כנראה משהו בערך העצמי שלי ירד. בסוף אתה סוחב איתך פציעה שקופה, אבל עדיין פציעה שאתה כל יום מתמודד איתה ושהיא הגיעה בעקבות איזשהו מעשה שעשית למען כולם. כשזה חסר בשגרה נהיה איזשהו פער כזה".
החיפוש אחר הוקרה
"אני חושב שהקושי שלי, והקושי של כל מי שחוזר מהקרב מעבר להכרה הממסדית ואחוזי הנכות – זה ההוקרה, שזה מה שקשה לנו באמת. בסוף יצאנו לעשות משהו משמעותי וגדול מאוד למען המדינה, ומעבר לתנאים ולאחוזים – אנשים מחפשים יחס. אני חושב שהיחס בינינו האזרחים כן השתנה כלפי הלומי קרב או כל מי שחווה תדר קרב, שהיה בקרב".
"אבל אני חושב שהמדינה, הממסד, עדיין לא נמצא במקום הזה. כן קורים דברים, יש התקדמות מבחינת ההכרה, אבל עוד לא מבחינת ההוקרה. חשוב לומר שזה גם משהו שנמצא בתהליך, לא להגיד שלא בכלל, אבל יש עוד עבודה".
"לדעתי, השינוי יגיע מתוך העם, מתוך האזרחים, וזה ייקח זמן. זה יגיע מתוך העם, בהתמדה, כמו שהיינו בחודשים הראשונים של המלחמה האחרונה".
5+אתה עובר טיפול פסיכולוגי?
"הבנתי שזה שפסיכולוגים מזהים במקום שאני נמצא בו ונותנים לי איזושהי הזדהות, זה לא מספיק היום. אני לא רוצה רק להשלים עם המקום שאני נמצא בו, אני רוצה לראות איך אני מתפתח מתוך המקום הזה – ואיך אני באמת הופך את המקום הזה לטוב, לחי ובאמת שמח ומעריך".
מה עזר לשינוי?
"לימוד שנקרא "חשיבה הכרתית", וגם אני משתמש בטבע, בים, בלהיות במקום שקט כשכל הבלגן בחוץ. אני חושב שכשאני מבין שאני יכול להיות משמעותי בשביל האחר, זה נותן לי כוח להמשיך קדימה – וזה מתקשר לקבוצה שהקמתי, כי אני חושבת שבקבוצה הזאת כל אחד מוצא את המשמעות".
ההחלטה להצית את עצמו – כאות מחאה למען נפגעי הנפש
"כן למרות שעשיתי את זה בשביל האחר אולי יותר ממה שעשיתי את זה בשבילי – אני חושב שנשארתי פה בשביל להעביר לאחרים את ערך החיים, שיותר גדול מכל צדק. היום אני בכלל מבין, גם בגלל שאני גם פצוע פיזית והכירו בי פיזית, שההחלמה והשיקום לא מגיע רק מההכרה של הממסד בפציעה".
מצבו של איציק סעידיאן ממשיך להיות אנוש והרופאים נאבקים על חייו
לעשות עבודה עצמית
היה חשוב לו להעביר את המסר כי כל אחד מאיתנו צריך לעשות עבודה עם עצמו, לפני שהוא מנסה לשנות את הסביבה. "הייתי צריך לראות בעצמי את הלא-שלם ולעשות עם עצמי עבודה, וככה הדברים מסביבי משתנים באמת. נכון נהייתה רפורמה (בהכרה בפצועים בנפש במשרד הביטחון) – אבל הצדק לא לגמרי נעשה, כי השינוי מתחיל קודם כל בנו".
איך חווית את המלחמה האחרונה?
"באופן אישי זה פתח לי את הפצע שכבר הספיק להתאחות באיזשהו מקום. פתח לי שוב את הפצע, ואת הקושי ש?יהיה פה מבחינת הטראומה שחווינו כאומה. אנחנו עוד לא בפוסט-טראומה, כיוון שהמלחמה נמשכת. עדיין לא התחלנו להפנים לגמרי את מה שהיה פה".
עמותת "בגובה העיניים": כל מי שמחפש מענה – לא רק הלוחמים בעצמם אלא גם המשפחות>>
העמותה – עוגן חזק בחיים שלי כיום
"אולי בהגדרה אני הקמתי את העמותה, אבל אני חלק מהעמותה הזאת, בגלל זה נקרא "בגובה העיניים". אני נתמך בזה לא פחות מהאנשים שמגיעים, אין איזו אווירה סמכותית שאני מביא. אני כמו חלק מכולם שם, וגלישת גלים ורכיבה טיפולית ומעגלי שיח שאנו יוצרים, החיזוקים שאנחנו עושים שם אחד בשביל השני ממקום של הזדהות – זה עוגן חזק מאוד בחיים שלי כיום".
"בנוסף, יש גם את העבודה שאני עושה עם עצמי, מתוך המעשה הלא פשוט שעשיתי – ללמוד ולהעריך את הדברים הכי "פשוטים", ולא לשכוח איפה הייתי ואיפה אני עכשיו. לראות את מה ש'כן יש' – לפני מה שעדיין לא".
5+איזו הוקרה אתה מחפש?
"לא בהכרח חייב להתבטאות בעוד תקציבים, אלא בלדעת איפה לשים את המשאבים. גם עם התקציב הענק שהתווסף לאגף השיקום, עדיין לא מבינים לגמרי איפה לשים את המשאבים ואיך לדבר ולהגיע לשותפות גורל, ובלי פוליטיקה".
"מתוך ההיכרות הלא גדולה שלי עם זה שאני נמצא לפעמים בכנסת אני מבין שזה מאוד יהיה קשה שזה יגיע משם, אפילו לא מתוך מקום של האשמה כלפיהם אלא באמת מתוך מקום של הבנה. אנחנו הבאנו את עצמנו למקום הזה, כמדינה הפכנו למדינה שהיא יותר "פוליטית" מאשר מדינת ישראל לעם ישראל".
5+על העמותה – מודל שיכול לעזור לעוד נפגעי נפש
"בקבוצה אין הגדרות, מוכר או לא מוכר בממסד. כל אחד שחווה את התדר (תדר קרב), בין אם לוחם או תומך לחימה, יכול להיות חלק מהקבוצה. זה מודל שאני באופן אישי באמת חושב שהוא יכול לעזור המון לכל מי שחווה את טבח השבעה באוקטובר מקרוב, בין אם זה אנשי העוטף או ניצולי נובה".
"אני החלטתי להמשיך ולחיות ברגע שהבנתי שאני יכול להיות משמעותי. בקבוצה הזו יש דגש על העניין. מעבר לכל הפעילויות והסדנאות לחיזוק הביטחון והערך העצמי, זה התחושה שכל אחד בקבוצה הוא משמעותי עבור מישהו אחר בה. זה הדגש הבולט שאנחנו שמים בקבוצה, ואת עניין ההמשכיות".
החוסר בהמשכיות
"יש היום המון ריטריטים ודברים שהצבא הקים, אבל אנחנו חושבים שצריך להיות מקום שאין לו טווח זמן, שיהיה תמיד מקום זמין. זה מה שחסר ברוב המקרים של שיקום לנפש".
עמותת "בגובה העיניים": כל מי שמחפש מענה – לא רק הלוחמים בעצמם אלא גם המשפחות>>
האהבה לגלישת גלים
"גלישת גלים, הים וגם "חשיבה הכרתית" – זה משהו שעשיתי לפני המקרה, והיום אני עדיין עושה אותם, אבל עכשיו זה מתוך מקום – ש'וואלה לא מספיק הערכתי אותם לפני כן'".
הניצחון המוחלט – שכל אחד יעשה עבודה עם עצמו
לסיום איציק ביקש להתייחס למשבר שעברה המדינה שלנו בשנה האחרונה, ומה לדעתו צריך להיעשות כאן. "השנה יותר מכל שנה אחרת – אנחנו חווים פה משהו לאומי, משהו באוויר לא פשוט. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מייעלים את המקום הקשה הזה שהגענו אליו כאומה והופכים את זה לצמיחה ולשיפור עצמי למען האחר, אחד בשביל השני".
"כל אחד צריך לעשות עם עצמו עבודה ולהשתפר, אדם כלפי עצמו ואז כלפי האחר, להיות במקום של להפסיק לצפות מהאחר להיות מה שאני רוצה, אלא לעשות את העבודה הזאת עם עצמי, קודם לראות איפה אני – כדי שכל מה שחווינו, ההרוגים הפצועים, המשפחות – שכולם ירגישו שעם כל הצער של הדבר, לקחנו את הדבר הלא פשוט הזה והפכנו אותו למשהו שהיינו צריכים אותו, ולא כ'עוד מלחמה ויאללה נחכה להבאה'.
זה מבחינתי – הניצחון המוחלט".
עמותת "בגובה העיניים": כל מי שמחפש מענה – לא רק הלוחמים בעצמם אלא גם המשפחות>>
