יש משפט הזוי שהשמאל הקיצוני אוהב לחזור עליו: "עדיפים כאבי השלום על ייסורי המלחמה". המשפט מתבסס על אמת כואבת – מלחמה אכן גובה מחיר כבד מהעורף, מהחזית ומהאומה כולה. אלא שהוא מתעלם מהעובדה שה"שלום" עם הערבים הוא שמוביל למלחמות, מפני שישראל עושה בעיקר שלום עם עצמה – בזמן שהאויב מנצל את ההזדמנות להתחמש, להתאמן ולתכנן את הטבח הבא.
טראמפ: שחרור כל החטופים עד שבת ב-12:00 – או שהגיהינום יתפרץ
כדי לאפשר לישראל להילחם ולגאול את אזרחיה מייסורי הפסקות האש החוזרות, העניק כבר לפני חודשיים נשיא ארצות הברית "אור ירוק" לפתוח על עזה וחמאס את שערי הגיהנום – אם החטופים לא ישוחררו עד לדדליין שהציב. אלא שישראל עשתה מעצמה צחוק: כשהגיע המועד, לא רק שהחטופים לא שוחררו – אלא שהפסקת האש הוארכה על חשבון ביטחונם של אזרחי ישראל.
2+בזמן שהציבור ממתין להכרעה, שערי הגיהנום נפתחו דווקא עליו ובעיקר על החטופים שהופקרו מאחור ומשפחותיהם. המלחמה, שהחלה עם הכרזה על "ניצחון מוחלט", הידרדרה למבצע 'עוז וחרב' שמטרתו, לפי שר הביטחון ישראל כ"ץ, היא אך ורק עסקה. אלא שכל עסקה, גם אם תושג, תשאיר חטופים מאחור כיוון שחמאס לא יוותר מעצמו על הקלף היקר ביותר.
שר הביטחון בציר מורג: "מטרת מבצע 'עוז וחרב' היא השגת עסקה"
התמקדות זו בעסקאות, שפעם אחר פעם נרמסות על ידי האויב, משדרת חולשה ומתישה את העם. האזרחים, שחיים בצל האזעקות וסופרים את הימים עד הסבב הבא, לא רואים ממשלה שמחויבת לניצחון מוחלט, אלא כזו שמתפשרת על ביטחונם למען הסדרים זמניים. המשך גישה זו לא רק מחזק את חמאס, אלא גם שובר את רוח העם, שמשתוקק למנהיגות שתשים קץ לאיום הביטחוני אחת ולתמיד בלי להיגרר לסבבים בלתי פוסקים.
2+המשפט שבו פתחתי את הטור אולי נשמע יפה, אבל לפי הלך הרוח שהוא משדר, תמיד ניאלץ לחיות במיני-גיהנום – בין אם בזמן "שלום" ובין אם במלחמה. אם כך, אני מעדיפה שהגיהנום ייפתח על אויבינו, לא עלינו. הנה כמה הצעות אלטרנטיביות: "עדיפים כאבי הטרנספר על ייסורי הדו-קיום", "עדיפים כאבי הגירוש על ייסורי הצבע האדום", "עדיפים כאבי הכיבוש על ייסורי האינתיפאדה" וכמובן ש"עדיפים כאבי ההתיישבות על ייסורי השבעה באוקטובר". כך זה עובד: או אנחנו – או הם. או שנפתח עליהם את הגיהנום, או שנמשיך ללקט חלקי גופות בעוטף עזה או כל מקום אחר בו ייערך חלילה טבח הבא.
"משקרים לאזרחי ישראל, לנתניהו נגמרו כל התירוצים הצבאיים"
מה שמעניין הוא שמושג "גיהנום" כלל לא מופיע בספרי התנ”ך. כנראה מפני שבתקופות ההן, המלחמות נראו אחרת לגמרי. אברהם אבינו, שמעון ולוי, דוד המלך ושמשון הגיבור – כולם הלכו להילחם בלי להזדקק ל"שערי גיהנום". די היה להם בציווי הברור: "לא תערוץ מפניהם" – אין לפחד בשעת מלחמה, לא מביידן, לא מהאו"ם, ובטח שלא ממסעות התעמולה התקשורתיים שמבקשים לסיים מלחמה מבלי להכריע את האיום הנמצא מעבר לגדר שברגע האמת לא הוכיחה את עצמה.
2+אם ברצוננו לשים סוף למעגל הטרור שמכה בנו פעם אחר פעם מרצועת עזה, הגיעה העת לזנוח את מדיניות ההסדרים המתרפסים ולפתוח באמת את שערי הגיהנום – עד הסוף. אם תרצו, אין זו אגדה – והמתווה ברור: ראשית, מימוש תכנית ההגירה של תושבי עזה. בהמשך – כיבוש צבאי מוחלט של הרצועה, תוך השמדת כל תשתית טרור, ממנהרות ועד מחסני נשק, ולבסוף – הקמת התיישבות יהודית ברצועה, שתבטיח "לעולם לא עוד".
