אתמול, היועצת המשפטית לממשלה הצהירה כבל עם ועולם שאין אכיפה בררנית בתחום ההדלפות. וואלה, מה את אומרת? הזכיר לי את השופט אהרון ברק שהכריז בתום לבב שאין דיפ סטייט. זוכרים? או כשגלי הסבירה שאין בינה לבין מר נדב ארגמן או מר רונן בר קשר המעמיד אותה במצב של ניגוד עניינים, אמרה.
ואם אמרה – מי אנחנו בכלל שנערער על האמירה? להגיד לכם שהתעלפתי? ממש לא. בסופו של דבר, כשאתה לא צריך לשלם שום מחיר על הצפצוף הישר מהמקפצה, אין סיבה שלא תהפוך את זה לדרך חיים, לאג’נדה.

אז מה עם הציבור רואה שכשמדובר בשדה תימן ובפגיעה אמיתית בביטחון המדינה, בשלום חטופינו, בנזק ההסברתי הכבד בשמם של חיילינו הגיבורים – יש שקט תעשייתי, ולא באים חשבון עם אף אחד. כשמדובר בפלדשטיין ובנגד ארי שמפרסמים ש"חמאס מרוצה מההפגנות בקפלן ושהן מפריעות למו״מ", דבר שכל ילד בכיתה ג׳ מבין, גם אם לא הדליפו, אז מכניסים אותם למעצר ולחקירות לא מתקבלות על הדעת.
אז מה? על מה אתם מתעצבנים? הרי יאיר לפיד כבר הסביר לכולנו שמדובר באנשים אחרים, והגיע הזמן שגם אנחנו נפנים. ובאמת שאין לי שום טענה על כך שנוהגים פה איפה ואיפה – פעם אחר פעם דין ימין לא כדין שמאל. כי תכל'ס? כשאתה עושה קולות של מדרכה, מה הפלא שדורכים עליך?

האמת שצריכה להיאמר היא שהקריאה והאכזבה והטענה היא לממשלת ישראל. כי אתכם בחרנו, עליכם בנינו, ואתם נקראים למשול. פעם זה עוד היה עולה לנו בזול, אבל המחירים הולכים והופכים כבדים יותר ויותר. כשיש לך ראש שב"כ שלא עובד אצלך, זה נגמר בשבע באוקטובר. כשיש לך מערכת משפט שאתה עובד אצלה, זה נגמר בזה שאתה לא מצליח לפטר את ראש השב"כ. שמבטלים לך חוקי יסוד, שלא מעמידים נוחבות לדין.
השבוע שמענו את ממשלת ישראל דורשת מבג"ץ להודיע מתי מסיים מר רונן בר את תפקידו. אותו בג"ץ שבכלל לא אמור היה לדון בעניין הפיטורין הזה, כי את! ממשלת ישראל הסברת שהוא לא שפיט. פעם אחר פעם משחקים את תפקיד המבוגר האחראי ומפסידים את האחריות.
אנחנו כבר הבנו שאי אפשר לצפות למעט צדק והגינות מזרועות שלטון הצללים. ממשלת ישראל היקרה, אל תתני לנו לאבד סופית את האמון גם בך. נבחרי ציבור יקרים, נבחרתם כדי למשול!
