עם כניסת חודש ניסן, מתחילה עונת פריחת האילנות, ומגיע הזמן לקיים את אחת מהברכות הייחודיות ביהדות – ברכת האילנות. ראש חודש אייר ייכנס אלינו בעוד שעות בודדות, א' באייר, ולכן כעת אלו השעות האחרונות לזמן ברכת האילנות של שנת ה'תשפ"ה.
יש לגשת למקום בו רואים שני עצי פרי מלבלבים, ואז לברך ולהודות לקב"ה על פריחתם. עיקר נוסח הברכה המקוצר, איתו יוצאים ידי חובה הוא משפט קצר: "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא חִסַּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לְהַנּוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם". עם זאת, יש עניין גדול להגיד את הנוסח הארוך יותר וכן פרק 'קכב' בתהילים, והברכה ל"עילוי הנשמות" ( המופיעה בסוף הכתבה).
מהי ברכת האילנות?
הרב יהונתן פרטוש, רב במוסדות "יביע אומר" ותלמידו של הרב יגאל כהן שליט"א, הסביר את חשיבותה הרוחנית, ברכה מיוחדת הנאמרת במהלך חודש ניסן, לרוב בחודש אפריל, כאשר רואים עצי פרי פורחים ומוציאים פירות חדשים. הברכה נועדה להודות לה' על הבריאה ועל הטוב שבטבע, והיא נאמרת דווקא על עצי פרי ולא על עצי סרק.
ברכת האילנות: מתי מברכים ומה המקור למצווה?
הברכה היא אחת מברכות הראייה, ממש כמו הברכות על ראיית ברק, קשת בענן ועוד. על האילנות מברכים רק פעם אחת בשנה בחודש ניסן, במטרה להודות לקב"ה על השפע שברא בעולמנו, ועל הטבע המלבלב בעונת האביב. המקור לברכה נמצא במסכת ברכות, שם כתוב: "אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: 'ברוך שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות, להתנאות בהן בני אדם'".
הנוסח, המנהגים והטעם: הכל על 'ברכת האילנות'
מתי מברכים?
דנו הפוסקים האם כוונת הגמרא במילים 'ביומי ניסן' היא בחודש ניסן דווקא, או שמא בכל זמן שבו האילנות מלבלבים. פוסקים רבים התירו לברך גם במשך השנה ובפרט שהעץ ילבלב, אך על פי הקבלה יש להקפיד לברך דווקא בחודש זה, ולכן פסקו להלכה שאין לברך ברכת האילנות אלא בניסן, מדין ספק ברכות להקל.
האם נשים חייבות בברכה?
ישנם פוסקים שלא הגדירו את ברכת האילנות כ'מצוות עשה שהזמן גרמה', ולכן נשים חייבות גם הן בברכה. לדעת הרב מרדכי אליהו זצ"ל, כיון שיש בדבר מחלוקת, נשים ספרדיות לא תברכנה. במקום זאת האשה תשמע את הברכה מבעלה – הוא יכוון להוציא אותה ידי חובה, היא תכוון לצאת בברכתו, וכך תוכל לקיים מצווה זו.
2+נוסח לפני הברכה
לפני הברכה נהוג לומר:
לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת י"ה בְּאוֹתִיּוֹת ו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהו"ה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, וּבְשֵׁם כָּל הַנְּפָשׁוֹת, רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת, הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שָׁרְשֵׁי נַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם, שֶׁמִּכְלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, וּמִכָּל פִּרְטֵי אֲצִילוּת, בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה.
הֲרֵי אֲנַחְנוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְקַיֵּם מִצְוַת הַבְּרָכָה שֶׁתִּקְנוּ חֲכָמִים זַ"ל עַל רְאִיַּת אִילָנֵי דִמְלַבְלְבֵי, וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, כְּאִלּוּ כִּוַּנְנוּ בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בַּבְּרָכָה הַזֹּאת וְסוֹדוֹתֶיהָ, וְתִהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶיךָ בְּרָכָה זוֹ, לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת עַל יָדָהּ כָּל נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה הַמְעֹרָבִים בַּצּוֹמֵחַ, וְכָל נְפָשׁוֹת, רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת, הַמְגֻלְגָּלִים בּוֹ. וְאַתָּה הָאֵל בְּמִדַּת טוּבְךָ, וּבְחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל תָּאִיר לָהֶם בְּאוֹר פָּנֶיךָ, וְתַשְׁלִים בֵּרוּרָם וְתִקּוּנָם. בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם. (יכוין ראשי תיבות – בט"ר צת"ג).
2+וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת הַבְּרָכָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נְבָרֵךְ יְקֻיַּם בָּנוּ מַאֲמַר (בראשית כז, כז) "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יי", וּנְקַבֵּל שֶׁפַע עֶשֶׂר הַבְּרָכוֹת, כַּכָּתוּב (שם כח כט) "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים (יכוין להמשיך מן אור אין סוף מוחין ושפע) מִטַּל הַשָּׁמַיִם (חכמה) וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ (בינה), וְרֹב דָּגָן (דעת) וְתִירֹשׁ (חסד). יַעַבְדוּךָ עַמִּים (גבורה) וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךָ לְאֻמִּים (תפארת) הֱוֵה גְבִיר (נצח) לְאַחֶיךָ (הוד) וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ (יסוד), אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ" (מלכות). "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יי צוּרִי וְגֹאֲלִי" (תהלים יט, טו).
"וִיהִי נֹעַם יי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" (שם צ, יז).
נוסח הברכה
"בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא חִסַּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לְהַנּוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם".
לאחר הברכה נהוג לאמר:
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יי נֵלֵךְ. עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָםִ. יְרוּשָׁלַםִ הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו. שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹדוֹת לְשֵׁם יי. כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד. שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָםִ יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. לְמַעַן בֵּית יי אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יי הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִּי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יי. יְבָרֶכְךָ יי מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָםִ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.
2+תפלה לעלוי הנשמות
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתָּאִיר הַיּוֹם בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל עַל הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הָעוֹמדוֹת בְּשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁבְּעֵדֶן, הַמְצַפְצְפִין בְּקוֹלָם כַּצִּפֳּרִים, וְכָל־נִשְׁמָתָם תְּהַלֵּל יָהּ לְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר אֶת־הוֹד שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ, וּמַעְתִּירִים עֲתֶרֶת הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם עָלֵינוּ בְּנֵי יְדִידֶיךָ. אָֽנָּֽא בְכֹחַ גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשּׁוּבוֹת אֲלֵיהֶם, וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה בְרַחֲמִים, לְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל, כָּל־חֲרוֹן אַף, וְכָל־מִינֵי מַשְׁחִית וְכָל־מִינֵי פֻרְעָנוּת. וְתַאֲרִיךְ יָמֵינוּ בַטּוֹב וּשְׁנוֹתֵינוּ בַנְּעִימִים חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל שַׁלְוָה, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עֹשֶׁר וְכָבוֹד לַעֲבוֹדָתֶךָ, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא כָל־מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה:
וִיהִי נָא חַסְדְּךָ עַל הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הָאֵלֶּה, וְיַעֲלֶה וְיָבוֹא, יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה, יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנָן הַטּוֹב לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ וּמְצֶאנָה מְנוּחָה, וְתִצְרוֹר נִשְׁמָתָם לִפְנַי וְלִפְנִים אֶל־מְקוֹם הַקֹּדֶשׁ, עַיִן לֹא רָאָֽתָה אֱלֹהִים זוּלָֽתְךָ, וְתַשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשׁוֹתָם, יִרְוְיוּן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם, וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם, וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְאוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת הַנִּדָּחוֹת הַפּוֹרְחוֹת בַּאֲוִיר הָעוֹלָם, וְאוֹתָם שֶׁמֵּתוּ קֹדֶם זְמַנָּם וְלֹא נִמְסרוּ לְדוּמָה, וְאוֹתָם הַטְּמוּנִים בָּאָרֶץ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא עָֽצְרוּ כֹחַ עֲדַיִן לָבוֹא אֶל מְנוּחָתָם, אַתָּה הָאֵל הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים, הָאֵר פָּנֶיךָ וּתְכַסֶּה עַל עֲוֹנָם וּפִשְׁעָם, וְתֹאמַר לַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עֲלֵיהֶם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם מִשְׁפָּטָם וְדִינָם וְעֹל סִבְלָם. יִתֵּן יְהֹוָה לָהֶן וּמְצֶאנָה מְנוּחָה נְכוֹנָה אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ, בִּמְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם, וּבְצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנְנוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים, מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה וּמִמַּעֲלָה לְמַעֲלָה יָקוּמוּ וְיַעֲלוּ. וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ זְכֻיּוֹת לַעֲלוֹת, עֲשֵׂה עִמּוֹ חֶסֶד מַתְּנַת חִנָּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כׇּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם יְהֹוָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃
