ראש הממשלה בנימין נתניהו העמיד אמש (ראשון) את רונן בר במקום וחשף את השקרים שלו. אבל העתירה כלל איננה נוגעת לוויכוחים על השבעה באוקטובר והאם ראש הממשלה דרש מבר חוות דעת שמשרתת אותו אישית בעניין משפטו.
העתירה נוגעת להליך הפיטורין, ובמיוחד לשאלה האם הייתה חובה על הממשלה לעבור בוועדה למינוי בכירים כדי לפטר את ראש השב"כ. וכאן לא חל שינוי. המכה הקשה לאמינותו שספג רונן אתמול לא משנה את הציר המרכזי של העתירה – פגמים בהליך.
2+אבל היא כן משנה. כי ההליך לא יכול להיות מנותק מהמהות. כי ראש השב"כ הודיע בתגובה לתצהירו של ראש הממשלה כי האחרון שקרן. ומה שעולה בצורה ברורה ממלחמת התצהירים הזו הוא שאין טיפת אמון בין השנים ולכן כל דקה שבר בתפקיד מהווה סכנה חמורה לביטחון המדינה.
הרי ראש הממשלה מדבר עם ראש השב"כ וראש המוסד כמעט באופן יום יומי, וחוסר האמון הכה קיצוני הזה פוגע בביטחון של כל אחד ואחת מאיתנו – אזרחי מדינת ישראל. והדיון עצמו בבג"ץ הוא לא פחות מהפקרות בטחונית.
2+כשעורך הדין ציון אמיר הבהיר לעמית, סולברג, וברק ארז, שהם ישאו באחריות במידה שתהיה פגיעה בביטחון המדינה כתוצאה מההליך הזה, עמית נזף בו במילים "אדוני מהלך עלינו אימים?", ולאחר מכן הוא וחבריו מיהרו להדגיש בהחלטת הביניים שלהם שאין להם טיפת אחריות. כמו שהם תמיד בורחים מאחריות על התערבותם.
אני רוצה להדגיש כאן בצורה הברורה ביותר: לשלושתכם – עמית, סולברג, וברק ארז – יש ותהיה אחריות ישירה על כל פגיעה בביטחון המדינה כתוצאה מההליך המופרך הזה. החוק ברור מאוד. הוא מעניק שיקול דעת נרחב לממשלה לפטר ראש שב"כ, והיועמ"ש באותה תקופה מזוז חשב שאפילו לא צריך עילות ברורות. בלי אמון אין ביטחון.
2+אם טיפת דם אחד של אזרח ישראלי תישפך בגלל הניהול המופקר של העתירה הזו, זה יהיה על ראשכם, ועם ישראל לא יתן לכם לברוח מאחריות.
