רה"מ לשעבר נפתלי בנט התעורר בחודשים האחרונים לחיים. הרבה לפני שהודיע מחדש על קאמבק למערכת הפוליטית, כבר הכין את הקרקע – וחזר להביע עמדות בשלל נושאים שקשורים למלחמה, למילואים, לפלשתינים, לאיראן ועוד.
החזרה למערכת הפוליטית נעשתה כמובן על רקע “ההזמנה” של התקשורת לפוליטיקאי שסקרי המנדטים מעולם לא אכזבו, אך תוצאות האמת דווקא כן – ולא רק פעם אחת. בנט זיהה את ההזדמנות, ומתוך הבנה שהכנסת עשויה לצאת לבחירות בטווח הזמן הלא רחוק, הודיע על הקמת רשימה חדשה – "בנט 2026", למקרה כמובן שהבחירות יתקיימו במועד שנקבע מראש.
6+פלאש 90
ספוילר, שאפילו כלי התקשורת שמקדמים את בנט יודעים היטב: הוא לא יזכה לכמות המנדטים הגבוהה שמנבאים לו מכוני הסקרים. ספק רב אם יזכה למספר דו-ספרתי של מנדטים, וזה כמובן בהנחה שבכלל יעבור את אחוז החסימה (ניסיון העבר מלמד שבמקרה שלו גם זה יכול לקרות).
את הטור הזה אני כותב על רקע ציוץ של בנט אמש ברשת אקס, שמעלה מסקנה מאד נחרצת: מי שאשמים באמת ב"דשדוש בעזה" הם בכלל החרדים. לא היעדר אסטרטגיה, לא המחאות המחלישות בקפלן, וגם לא הניסיון לתעדף החזרת חטופים על פני הכרעה מוחצת. החרדים, ולא אחר, הם האשמים.
בנט מצא את האשמים ל"דשדוש בעזה": החרדים
בנט, שבשיאו הפוליטי (יש שיגידו – בשיא השפל) חבר ללפיד, תוך שהוא דורס הבטחות חוזרות ונשנות על כך שלא יאפשר לו לכהן כרה”מ ברוטציה, כנראה למד ממנו דבר או שניים. בנט, בחור חכם, זיהה שהחרדים הם טרף קל. סוג של מתנה שלא מפסיקה לתת: תוקפים אותם, את המנהיגים שלהם, את האמונה שלהם – והופה, צוברים מספר גבוה של מנדטים. קיצור דרך שלא מפסיק להוכיח את עצמו.
6+וכך כתב בנט בציוץ שפרסם: "הממשלה הפחדנית הזאת לא עושה כלום, כי נתניהו וסמוטריץ׳ רועדים מגולדקנופף ודרעי. כי שמים פוליטיקה מעל טובת המדינה". את הפוסט הוא חותם במינוף, מין הבטחה עמומה – שטוענת כביכול לפעולות שיביאו ליישום המדיניות שבה הוא מאמין. "השינוי יגיע", כותב בנט. רק תנו לו כמה שיותר מנדטים, והוא כבר ידע איך לטפל בחרדים האלה. תסמכו עליו.
6+איני מזלזל כהוא זה בשחיקה של המילואימניקים. אני עצמי שירתי למעלה מ-200 יום במילואים, ויש אחרים שמגויסים הרבה יותר ימים ובתפקידים משמעותיים מאד בתוך כלל גזרות הלחימה – סוריה, עזה, לבנון ויו"ש. והם נשחקים, בהחלט נשחקים. משאירים את המשפחות מאחורה, הכל למען המדינה ולמען הניצחון המוחלט שעוד יבוא.
6+אנשי המילואים חייבים להיות מתוגמלים כראוי על מסירות הנפש שלהם למען עם ישראל. אנשי המילואים לחלוטין צריכים להיות מתוגברים כל העת על ידי לוחמים נוספים, שיחליפו אותם ויאפשרו להם מרחב נשימה וצבירת כוחות מחודשים להמשך הלחימה. וכן, אין ספק שאילו חלק מהמגזר החרדי היה מצטרף למעגל – ניתן היה להקל עליהם.
האם זה דרמטי כפי שבנט מציג את זה? ספק גדול מאד. אבל לא על זה הביקורת, אלא על ההתנהלות שלו. בסופו של דבר, הוא עצמו פוליטיקאי מן המניין שיודע את העבודה ומבין מה תופס ומה לא. לצערו הרב, יש לו לא מעט ניסיון בתחום – וגם לא מעט אכזבות.
6+ומה שבנט מבין זה שלאגרף את החרדים כנראה הולך להביא לו מנדטים. לאגרף את רה”מ נתניהו והממשלה הנוכחית – כנראה גם צפוי להביא לו מנדטים. מה שכנראה לא יביא לו מנדטים זה להביע עמדות בסוגיות ליבה אחרות וחשובות לא פחות. למשל: מערכת המשפט בישראל, הרפורמה המשפטית, לחימה על פני עסקת חטופים, וסוגיות מהותיות נוספות. שם, לפתע פתאום, קולו לא נשמע. למה? הוא יודע שהבעת עמדה, לכאן או לכאן, תשיל ממנו חלק נכבד של מנדטים – גם אם הם תיאורטיים לחלוטין.
בדקתי על מה למשל צייץ בנט בחודש הנוכחי. מה שמצאתי שם היה בעיקר ציוצים גנריים: על אנשי מילואים, על הפלשתיניים, על איראן – וכמובן לא מעט ביקורת על עיתונאים. ולמקרה שתהיתם: לא, לא מדובר בעיתונאים דוגמת גיא פלג, חיים לוינסון או בן כספית. אלא דווקא בעיתונאים שמזוהים יותר עם הצד הימני של המפה הפוליטית, דוגמת שמעון ריקלין ועמית סגל. בעיניו, הם לא יותר מאשר שופרות. גם במקרה שאמור היה בכלל לתקוף את עיתון הארץ על דיווח שקרי לטענתו, העדיף לתקוף את עמית סגל ואת אתר C14.
6+הציוצים הבולטים ביותר, שהכילו מאפיינים ביקורתיים והבעת עמדה נחרצת, היו על סוגיית גיוס החרדים. בנושא הזה הוא פועל בשיטת המקל והגזר: מצד אחד איומים מפורשים לפגיעה כלכלית במגזר, ומהצד השני אמירות לבביות כמו “רק כך אחינו החרדים ישתתפו בזכות להגן על ישראל”.
במקום השני נמצאת איראן – סוגיה נוספת שבנט מנסה לתפוס עליה בעלות, כאילו שבתקופת כהונתו כרה”מ הוא פעל בה באופן שאפשר לראות אותו כמועיל. וכאמור, נושא שלישי וחשוב לא פחות מבחינתו – רה”מ נתניהו, אותו הוא תוקף בין היתר על רקע מעורבות לשכתו בפרשת קטאר.
בקיצור, כפי שהבנתם – בנט הגדיר מראש את שקי האגרוף שלו: החרדים, העיתונאים שמבקרים אותו, וראש הממשלה. הוא עושה הכל כדי להכות בהם כמה שניתן, בתקווה שפעולות אלו יחזירו אותו לקדמת הבמה. אבל האמת היא שגם בנט יודע שגיוס החרדים הוא אירוע מורכב הרבה יותר מכפי שניתן לדמיין. והאיומים שבהם הוא נוקט, כדי כביכול לגרום להם להתגייס, לא רק שלא יועילו – אלא גם ירחיקו אותם מלהתגייס. אבל למי אכפת כשמה שחשוב לך באמת הוא סחיטת מנדטים ולא הסיוע לאנשי המילואים?
6+ודבר אחרון, לסיום: אנחנו נהיה כאן ביום שבנט ייבחר מחדש לכנסת – אם בכלל. השיטה שבה הוא נוקט בימים אלה עשויה לסייע לו לחזור מחדש למערכת הפוליטית. ושם, הוא ייאלץ להתמודד עם כל ההבטחות, המתקפות והביקורות שהוא מצייץ ללא הרף.
