כמדי שנה, יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתח בעצרת הממלכתית המרכזית במוזיאון יד ושם במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה והרבנים הראשיים, במהלכה מדליקים ניצולי השואה ובני משפחותיהם שש משואות המייצגות את ששת המיליונים שנספו. השנה, הדליקו את המשואות אריה דורסט, מוניקה ברזל, פליקס סורין, רחל כ"ץ, אריה רייטר, וגד פרטוק.
פליקס סורין נולד בשנת 1932 בעיר מוגילב שבבלורוסיה. אביו נתן היה חייט ופעיל קומוניסטי. עם זאת, בבית דיברו יידיש וציינו את החגים היהודיים. כאשר הסובייטים נכנסו ב-1939 למזרח פולין, אב המשפחה נשלח לאושמיאנה לצורכי עבודה, לשם גם עברה המשפחה.
1+עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות בקיץ 1941, המשפחה נמלטה מזרחה. בתוך הכאוס שנוצר הופרד פליקס מהוריו ונותר לבדו בשטח הכיבוש הנאצי, שם יעץ לו אדם זר שלא לחשוף שהוא יהודי ושאביו קומוניסט.
פליקס שוטט לבדו זמן רב והגיע למינסק, שם נכלא בגטו והיה עֵד לרצח יהודים. הוא נמלט ונעצר, אך הציג עצמו כיתום רוסי והועבר לבית יתומים. לאחר מספר חודשים נחשד כיהודי ונשלח למינסק לעמוד בפני ועדה. פליקס הוא התעקש שאינו יהודי וסייעה לו העובדה שלא היה נימול. חבר הוועדה וסילי אורלוב חיזק את טענותיו, ומזכירת הוועדה שהכירה אותו, לא חשפה את זהותו. לימים הוכר אורלוב כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם. פליקס הוחזר לבית היתומים ולא חשף את זהותו עד שחרור האזור בידי הצבא האדום בקיץ 1944.
1+לאחר השחרור חשש פליקס שאיש מבני משפחתו לא שרד. באחד הימים גילה כי אביו נותר בין החיים ומשרת בצבא האדום. זמן קצר לאחר מכן הגיע בהפתעה לבית היתומים יצחק, אחיו הגדול, אז גם גילה שהוריו הצליחו להימלט מזרחה ושרדו. האם פרידה והאחות הגדולה רוזה נותרו בחיים בעומק ברית-המועצות, והמשפחה התאחדה במולדובה.
פליקס למד בפוליטכניון של אודסה והיה מרצה וחוקר. בשנת 1992 עלה ארצה. הוא נפגש עם בני נוער, סטודנטים ואנשי חינוך ומספר את סיפורו במסגרת יד ושם ופעיל בארגוני שורדים.
לפליקס ולאידה ז"ל נולדו שני ילדים, חמישה נכדים וחמישה נינים.
