כמדי שנה, יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתח בעצרת הממלכתית המרכזית במוזיאון יד ושם במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה והרבנים הראשיים, במהלכה מדליקים ניצולי השואה ובני משפחותיהם שש משואות המייצגות את ששת המיליונים שנספו. השנה, הדליקו את המשואות אריה דורסט, מוניקה ברזל, פליקס סורין, רחל כ"ץ, אריה רייטר, וגד פרטוק.
אריה דורסט נולד בשנת 1933 בלבוב אוקראינה, שהייתה אז חלק מפולין. אחיו מריאן נולד ב-1939, בשנה בה כבשה ברית-המועצות את העיר. לאחר שגרמניה הנאצית פלשה לתחומי ברית המועצות וכבשה את לבוב, אביו של אריה, פרידריך, גויס כרופא לצבא האדום, בעוד אריה ואימו התחבאו במרתף ביתה של מי שהייתה בעבר המטפלת שלו – אישה לא יהודייה.
1+באחת האקציות נרצח מריאן, אחיו של אריה, לצד כל משפחתו. האם סלומיאה השיגה מסמכים מזויפים ותכננה לעבור לוורשה, ולשם כך שכרה פולני שילווה אותה ואת אריה, על מנת שלא לעורר חשד. בוורשה שכרה סלומיאה חדר בדירה של אלמנה צרפתית כאשר לשואלים ספרה שהם פולנים קתולים. בעלת הדירה לקחה את אריה -שגדל כנוצרי קתולי – בכל יום ראשון לכנסייה ולימדה אותו את עיקרי הנצרות.
בראשון לאוגוסט 1944, בו פרץ מרד ורשה הפולני, הגיעו שוטרים לבניין. השוערת עיכבה אותם ואריה ואמו הספיקו לברוח. הם התחבאו, אך כעבור כחודש נתפסו וגורשו ברכבת לכיוון מחנה העבודה פרושקוב. השניים ברחו לעיירה לֶשנה גוּרה, שם אריה עבד כרוכל עד השחרור.
1+לאחר המלחמה, אריה ואימו איתרו את האב שהגיע לתל אביב, וב-1945 התאחדו איתו בארץ ישראל הודות לסרטיפיקטים שהשיג עבורם. אריה למד בעתודה רפואית, שירת בצה"ל כרופא בחטיבת גולני וזכה בצל"ש אלוף הפיקוד על ניתוח מאולתר תחת אש. הוא הקים את יחידת ההשתלות הראשונה בישראל, ניהל את המערך הכירורגי בהדסה ויזם חידושים בכירורגיה, בטיפול בחולים אונקולוגיים ובפצועים.
לאריה ולרמונה שלושה ילדים ושמונה נכדים.
