עמדת ישראל מול איראן עברה בשבוע האחרון טלטלה משמעותית. נתחיל מהסוף, גם היום, למרות כל הפרסומים ועמדת הממשל של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שמעדיף הסכם על פני תקיפה – בישראל רוצים, נערכים ומעריכים, שתקיפת מתקני הגרעין של איראן זו לא שאלה של האם, אלא זו שאלה של מתי.
אך עדיין, מבחינה צבאית מדובר במבצע מאוד מורכב. האם אנחנו מחזיקים ביכולת של הגעה למתקני הגרעין ופגיעה בהם? התשובה היא חד משמעית כן. ישראל כבר הוכיחה יכולת הגעה ותקיפה באיראן, ויכולת דומה ואפילו מורכבת יותר בארבע תקיפות שביצעה בתימן.
2+אמש דווח בסוכנות הידיעות רויטרס, כי ישראל עדיין שוקלת תקיפה מוגבלת. מה זה אומר? זה אומר שלא צריך את ארצות הברית בשביל תקיפה כזו, אבל, וזה החלק החשוב, לתקוף אפשר – השאלה איזו תוצאה ניתן להשיג מכך.
יש מתקנים, שניתן להשמיד אותם מחר בבוקר, יש כאלו שהם מורכבים יותר בשל העובדה כי הם נמצאים עמוק באדמה, ומעטפת ההגנה שלהם. במקרים האלה, ישראל תצטרך את עזרה אמריקאית.
2+מפקד חיל האוויר, תומר בר, קיבל הנחייה להיערך לתקיפה כזו, כשגם קודמו בתפקיד האלוף נורקין קיבל הנחייה דומה. אבל יש שני הבדלים מהותיים בין האחד לשני: בתקופת נורקין היה את חיזבאללה שהיה פותח במלחמה כוללת מיד עם הגעת מטוסינו לאיראן. בתקופת בר, אין תעודת ביטוח של חיזבאללה בלבנון.
דבר נוסף, המסוגלות. אחרי חמש תקיפות ארוכות טווח, ישראל יודעת היום לבצע את המשימה, היא רק צריכה לחדד את קצה ההישג, כלומר, לתקוף זה לא מספיק – צריך גם להביא תוצאה. אלו בדיוק סוג התוכניות שהציגו לאמריקאים, ועל זה בדיוק עובדים עכשיו.
2+במקביל, במערכת הביטחון לוקחים בחשבון שתקיפה ישראלית תגרור תגובה משמעותית איראנית וגם בעניין זה ישראל תהיה חייבת שיתוף פעולה של ארצות הברית.
