אתמול דחה בית המשפט את הערר שהגיש איש השב"כ נגד הארכת מעצרו בפרשת ק.ג.בר. הסנגור של החשוד, אדם ששירת שנים רבות בשב"כ ומוכר כבוגר אוניברסיטת אריאל בעל השקפות שמרניות, טען כי לא הייתה כוונה לפגוע בביטחון המדינה.
לדבריו, המניע היה לחשוף מידע שהוסתר מהציבור ומהדרג המדיני – מידע שחושף פעילות בעייתית של ראשי מערכת הביטחון. החשוד, שיצא בעבר נגד תופעת הסרבנות וקרא להכרעת חמאס, ממשיך לעמוד במרכז הסערה, כאשר היום צפויה בקשה נוספת להארכת מעצרו.
1+הפרשה הזו היא דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית, שבה כלים דרקוניים של השב"כ מופעלים באופן מגמתי. השב"כ, שביצע מעקבים אחר הדרג המדיני, שאליו כפוף ישירות, נחשף על ידי החשוד, וכעת היועמ"שית וראש השב"כ עסוקים במרדף אחר מי שחשף את התנהלותם הבעייתית.
אך היכן אותה נחישות כשמדובר בהדלפות אחרות? לא ראינו חקירה דומה בנוגע לסרטון המגמתי מחקירת חיילי כוח מאה בשדה תימן, שהאשים אותם באונס שלא התרחש ופגע קשות בדימוי הביטחוני של ישראל. גם גל ההדלפות מדיוני הקבינט, שחשפו סרבנות וקריאות למרד, לא זכה לטיפול דומה.
1+יותר מכך, פרשות אחרות שחשפנו בחדשות 14, כמו בנה של היועמ"שית שצולם גונב אפוד, או הפצ"רית שטסה עם בעלה למסע תענוגות במלון פאר ביוון, מתנה בשווי עשרות אלפי שקלים מטייקון, ללא אישור – לא זכו כלל לחקירה. מדוע? כי האכיפה, כפי שהיא נראית כעת, היא מגמתית. היא בוחרת את מטרותיה לא על בסיס חומרת המעשים, אלא על פי אג'נדה.
פרשת ק.ג.בר: המידע שנחשף – והמרדף חסר המעצורים של רונן בר
פרשת בר-גייט היא לא רק סיפור של הדלפה – היא שיקוף של מערכת שבה הכוח מופעל באופן לא שוויוני. כאשר חושפים התנהלות בעייתית של בכירים, התגובה היא מהירה וקשה. אך כאשר ההדלפות משרתות אינטרסים אחרים, או כאשר מעורבים מקורבים למערכת, השתיקה רועמת. זו אכיפה בררנית, וזו חרפה לדמוקרטיה.
